השניה של המאה שעברה, אחרי שהמנהיג ההונגרי פרנץ היאק התפייס עם הכתר האוסטרי. הם באו בהמוניהם מגאליציה, והממשלה ההונגרית קיבלה אותם ברצון ועזרה לקליטתם. כך שבזמן שהתגבשה האידיאולוגיה הקומוניסטית, ועד סוף מילחמת-העולם הראשונה, לא היתה צפויה כאן שום סכנה ליהודים. הונגריה לא היתה מבחינה זו כמו ארצות אירופיות אחרות, שבהן גבר הרעיון הלאומי.
״גם אחרי מילחמת-העולם הראשונה לא היה קיים שום איום על היהודים, למרות שאמרו על המימשל של האדמיראל הורטי שהיה אנטישמי. המישטר הזה איים על היהודים רק אחרי שהנאצים כבשו את הונגריה ב-1944. נכון שהורטי חוקק חוקים נגד היהודים, אבל אלה נכפו עליו על-ידי הגרמנים."
לא נכנסתי לוויכוח על תיאור זה, למרות שקל היה לסתור כמה מן העובדות. הסיפור ההונגרי-יהודי הוא הרבה יותר מורכב וכאוב. הממשלה ההונגרית במאה שעברה אמנם הזמינה את היהודים מפולין ומסלובקיה, כדי שימלאו את תפקיד המעמד הבינוני שהיה חסר בהונגריה. הונגריה היתה אז גדולה, והיו בה מיעוטים רבים - גרמנים, רומנים, סלובקים, סרבים ועוד. אולם אחרי מילחמת-העולם הראשונה, שבה נוצחה הקיסרות האוסטרו-הונגרית יחד עם הרייך הגרמני, נקרעו מהונגריה שטחים רבים לאורך כל גבולותיה. מיליוני הונגרים נשארו אז מעבר לגבול החדש, אך רבים אחרים נטשו את בתיהם ובאו להונגריה המוקטנת. הם חיפשו בה חיים חדשים, ומצאו שעמדות רבות תפוסות על-ידי היהודים, שהצליחו בינתיים להתבסס.
תחת לחץ זה, חוקקה הממשלה של האדמיראל הורטי עוד בראשית שנות ה-20 את חוק-ההפלייה הראשון נגד היהודים באירופה החדשה: ״נומרוס קלאוזוס״ ("מיספר סגור״) שהגביל את מיספר היהודים באוניברסיטות ובתחומים אחרים. הונגרים רבים מעדיפים לשכוח זאת. גם צ'ורקה, שעוד לא היה אז בחיים.
שנינו ידענו שאנחנו מתקרבים לנושא הרגיש ביותר: השואה. יום לפני כן סיפר לי השגריר הישראלי, שלמה מרון, סיפור שנשאר מהדהד בראשי. ביום הראשון לכהונתו בתפקידו הוזמן למסיבה בשגרירות האמריקאית. בדרכו לשם עבר על אחד מגישרי הדאנובה. פיתאום התחילה אשתו לרעוד בכל גופה. האשה, ניצולת-שואה מבודפשט, נזכרה כיצד הובילו אותם הנאצים לגירוש על פני הגשר הזה, וכיצד עמדו ההונגרים לאורך הדרך, לועגים ליהודים בקול רם ושמחים בגלוי לאידם.
"ההונגרים טוענים שהיהודים בגדו בהם כאשר תמכו בהפיכה של בלה קון וגם בהפכה הקומוניסטית שאחרי מילחמת-העולם השניה,״ אמרתי, ״ואילו היהודים חושבים שההונגרים בגדו בהם בימי השואה."