לומד בבית-הספר לאמנות כבר מכר את ציוריו במחיר אלפי פרנקים, וחי כמלך. אמנם גורש פעם מבית-הספר לאמנות, אבל הוחזר אליו. ״גורשתי מכל המוסדות והאגודות שאי-פעם השתייכתי אליהם,״ ציין, בשמץ של גאווה.
עם פרוץ המילחמה חזר להונגריה, וכך נודע למישפחה שהוא צייר. זה לא מצא חן בעיני האב, שדרש במפגיע שילמד מיקצוע אמיתי ויקבל דיפלומה. ״אתה צריך חותמת על התחת,״ אמר. אימרה הצעיר נשלח לאוניברסיטת גטינגן בגרמניה הנאצית, ללמוד אווירודינאמיקה. מן הצד למד גם פילוסופיה.
כיום אינו מצטער על כך שקיבל דיפלומה באווירודינאמיקה. ״למדנו שם על מתכות, וזה עוזר לי עכשיו בפיסול,״ אמר. במיסגרת הלימודים עבר גם קורס-טיס.
כשחזר להונגריה, באמצע המילחמה, גוייס ישר לחיל-האוויר ההונגרי וקיבל דרגה של סגן. תודות לקשריו עם שר-המילחמה הוצב כמדריך במיפעל לתחזוקת מטוסים. שם לימד את קציני חיל-האוויר, רובם בני מישפחות-האצולה, שהיו גם בכירים ממנו, וכדרכו הסתכסך במהרה. על כן ביקש לשרת כטייס בחיל-המישלוח ההונגרי שלחם לצד הגרמנים בחזית הרוסית.
"לחמתי, יריתי ברוסים, למרות שהיתה לי חיבה רבה אליהם."
״היתה לי חווייה דומה,״ הערתי. ״במילחמת-העצמאות שלנו הייתי חייל קרבי, למרות שדגלתי בברית בין ישראל והערבים.״
״אף אחד מאיתנו אינו יכול לברוח מהמקום שהוא שייך אליו ומהעם שהוא שייך אליו. זה נגזר עליו. זה עניין של גורל. חייב אדם להמשיך בדרך אבותיו, להשתייך לאומה שלו. הייתי נגד מילחמת ויאט-נאם, אבל לא הבנתי את החיילים האמריקאיים שערקו. פגשתי אותם בשוודיה, דיברתי איתם, אבל לא יכולתי להבין איך הם פורשים מעמם ומתרבותם." כשהסברתי לו את בעיות הסרבנות אצלנו, הבין מיד את הבעייתיות.
בעת שרותו בחזית אירע מיקרה שהוא רק רמז עליו, אך לא היה מוכן לפרט, חרף כל ההפצרות. ״זה סיפור ארוך, זה ישעמם אותך,״ אמר - ונוסח זה חזר כמה פעמים גם בהקשרים אחרים.
הסיפור נגע לטייס הונגרי, שרצה לערוק ולהגיע ללונדון. חרף השקפתו לגבי הסרבנות, סידר לו ורגה מטוס, והוא טס לאיטליה, לאיזור שכבר היה אז בידי בנות-הברית. בטעות נחת באיזור שהיה עדיין בידי הגרמנים. הוא הוצא להורג, וגם את ורגה דנו למוות. כששמע על כך אחיו, חש לעזרתו, אך נתפס בידי הגרמנים, הוצא להורג ונקבר בזלצבורג. איך נגמר הסיפור, ואיך ניצלו חייו של ורגה עצמו - על כך לא רצה לדבר. אולי זה עדיין כואב לו מדי.