עברנו בכיכר-ואצלאב ובכיכר העירייה הישנה, ראינו את שכיות-החמדה של העיר אך לא יכולנו להתרכז. היינו רעבים.
לבסוף, מתוך יאוש, פנינו אל המלון המהודר ביותר בפראג - ״אינטרקונטיננטל״. עלינו לקומה התשיעית והגענו למיסעדה מפוארת שלא היתה מביישת שום בירה בעולם. שם עודד אותנו המלצר הראשי ואמר שאולי-אולי, אם נואיל להמתין, יתפנה שולחן. התרווחנו בכורסות-עור אלגנטיות, שתינו אפריטיף ורוד, חיכינו. ראינו שיש צ'כים עשירים.
לבסוף סודר לנו שולחן. מן החלונות נשקף נוף קסום - עשרות מיגדלים מוארים של ארמונות וכנסיות, מעל לגגות העתיקים של העיר, ובאמצע הנהר שעליו ריצדו האורות הזהובים. מכל הבירות שביקרנו בהן, פראג היא היחידה שלא נפגעה כלל במילחמה - הגרמנים כבשו אותה בלי קרב לפני מילחמת-העולם השניה, והסובייטים כבשו אותה בלי קרב כשהמילחמה כבר נגמרה למעשה.
מי שהזהירו אותנו ש״באירופה המיזרחית אין מה לאכול, כדאי לכם לקחת איתכם קופסאות-שימורים״, לא אכלו ארוחה כזאת מימיהם. המנות הוגשו בצלחות מצויירות ביד ועם סכו״ם מוזהב. מתאבנים מכל סוג אפשרי
- אילתית, אספרגוס, קאוויאר שחור ואדום - ואחר-כך בשר רך ועסיסי, מיבחר עוגות שאי-אפשר היה לעמוד בפניהן, יין צרפתי - הכל ביחד במחיר 50 דולאר לשנינו. זאת היתה ארוחת-השחיתות היקרה ביותר שאכלנו בכל נסיעותינו במיזרח-אירופה, ומאז לא התקרבנו עוד למלון הזה. אבל זה עדיין זול מארוחה גרועה בתל-אביב.
נתקלנו בבעיית המיסעדות כמה פעמים - בכל יום ראשון ובראש-השנה. הכל סגור. פשוט אין למלצרים חשק לעבוד. הם פקידים ממשלתיים. אמנם, עיקר פרנסתם היא מן התשר, כך שכדאי להם לעבוד
- אבל אין חשק. הקומוניזם חלף, אך המנטליות נשארה. כפי שאמר לנו מישהו: ״לא רי בביטול הקומוניזם כדי שיבוא הקפיטליזם.״ זה גם עניין פסיכולוגי. (ואולי אפשר לומר, תוך תיקון אימרה ידועה על הגלות - ״יותר קל להוציא את האנשים מהקומוניזם מאשר את הקומוניזם מהאנשים.״)
ההיפך מן המלצרים הם נהגי-המוניות. אצלם היוזמה הפרטית חוגגת. רשמתי לעצמי: ״יש שני סוגים של שודדים בפראג - הצוענים ונהגי-הטקסי. הנהגים גרועים יותר.״
בכל מונית יש מונה, אבל כמעט לעולם אין הנהג מפעיל אותו. כשמעירים לו על כך, התשובה הסטנדרטית היא ״קאפוט״. מקולקל. אחרים מאבדים לפתע את הכושר להבין אף מילה אחת באנגלית ובגרמנית, ואילו פנינו אליהם בצ'כית בוודאי היה מתברר שהם חרשים. פעם, כשעמדנו על הפעלת המונה, הנהג פשוט עצר והציע לנו לרדת. המחיר