היהודי הצ'כי המפורסם ביותר בעת החדשה, פראנץ קפקא, קבור יחד עם בני-מישפחתו בבית-הקברות ״החדש״, שהוא בן מאה שנים בלבד. גם שם מצאנו, בגשם, צעיר גרמני, שקוע בהירהוריו.

לאביו של קפקא היתה חנות לכובעים בכיכר העירייה הישנה, ליד הפסל של יאן הוס, מטיף-הרפורמה הנוצרי שהועלה על המוקד. קפקא סיפר שהבניין הקודר של הכנסיה הסמוכה הטיל עליו אימה בילדותו. ראינו את הכנסיה הזאת בלילה, מיגדל אפל מעל לגגות, והבנו את רגשותיו. אולם כשנכנסנו לכנסייה זו היא היממה אותנו בעושר ציוריה ופסליה. צעירה עצומת-עיניים שרה לידינו בקול מלאכי, כשהבעה של התעלות על פניה, ואשת הנגר היהודי מנצרת השקיפה עליה ברוך.

הקהילה היהודית, בת 200 אלף הנפשות, הוכחדה כמעט כולה. צ'כיה לא היתה בעלת-ברית של הנאצים, אלא ארץ כבושה לכל דבר. הם יכלו לגשת שם להשמדה באין מפריע. גם זה פאראדוכס עצוב: דווקא מפני שהצ'כים הרגיזו את היטלר ונכבשו ראשונים, עוד לפני המילחמה, לא יכלו להגן על היהודים. גם 100 אלף צ'כים נהרגו על-ידי הנאצים.

לכל הדיעות, צ'כיה (להבדיל מסלובקיה) לא היתה מעולם אנטישמית.

אם היו גילויים כאלה, הם הובאו מרוסיה, ואחר-כך מגרמניה. סיפר אורבאנק: ״בימי השואה ניסינו לעשות בשביל היהודים מה שיכולנו. שלחנו אוכל ובגדים למחנה-הריכוז טרזיינשטאט. כשהתחילו המישלוחים לאושוויץ, לא היה כבר מה לעשות. אבל לפני כן, כששמו טלאי צהוב על היהודים, אנחנו מחינו. היינו מדברים עם היהודים ברחוב, באופן הפגנתי. לא הסכמנו להתייחס אליהם כאל אזרחים ממדרגה שניה, כפי שדרשו הנאצים.״

גם עכשיו אין אנטישמיות, מן הסוג שישנה בפולין, בהונגריה ובברית-המועצות. היתה רק תופעה מוזרה אחת. סופר מכובד בשם דוליישי, אדם בלי רבב, שלא התחבר מעולם עם הקומוניסטים ושאף ישב בכלא, כתב מאמר על ההפגנה ההיסטורית שהציתה את המהפכה נגד הקומוניזם. לדבריו, מה שקרה באותו יום לא היה אלא פרי של קשר חשאי בין המישטרה הקומוניסטית והמתנגדים למישטר. היה מוסכם שראשי המישטר הישן לא יועמדו למישפט, ושמתנגדי המישטר יזכו בכל המישרות. השותפים לקשר היו הקג״ב הסובייטי, הסי-איי-אי האמריקאי, הבונים החופשיים והיהודים. ״שימו לב כמה יהודים היו בין המתנגדים למישטר הקומוניסטי,״ כתב. ״האם זה באמת מיקרה שכל-כך הרבה יהודים נמצאים עכשיו בשילטון?״

מאמר זה היכה גלים והשפיע. ״האנשים לא הסכימו לדברים, אבל זה סיפק להם מזון למחשבה,״ אמרה דנה בראון, העיתונאית. ״היה גם מאמר

352