היה לי רגע של מבוכה, כאשר התפעלתי בקול רם מן האנגלית הטובה השגורה בפיו. תוך כדי דיבור נזכרתי כי זינייק אורבאנק הוא האיש שתירגם את יצירות שקספיר לצ'כית.
ארבאנק נראה כמו סבא טוב. עיניו תכולות-תכולות, לחייו ורודות, שערו הדק והלבן מסורק הצידה. הוא לבש סוודר-קארדיגאן פתוח.
הסופר קיבל אותנו בדירתו, באחד הרבעים היפים ביותר בפראג, מאחורי ארמון-המלוכה. אבל הדירה צנועה מאוד. כדי להגיע לחדר-העבודה, ששימש לו גם כחהר-אורחים, היה צורך לעבור במיטבה.
על שולחן-קפה ארוך, מכוסה במפה כחולה מעומלנת, עמדה צלחת ובה עוגיות אחדות. כספה שימשה מיטה צרה, לאורך הקיר, מכוסה בשמיכת-צמר אדומה משובצת. תצלומים וציורים בעלי מסר פוליטי כיסו את הקירות. בלט קולאז' של תצלומי המהפכה האנטי-קומוניסטית, במיסגרת-עץ פשוטה.
שמו של אורבאנק הופיע במרבית הסאמיסדאטים. האיש כסוף-השיער, יליד 1917, נמנה עם הגרעין הקשה של ההתנגדות למישטר. אבל הוא לא נראה כמהפכן. הוא בעל נימוסים מושלמים, שופע הומור, ידידותי, אדם שערכו מוכר ושכבר אינו צריך להשתדל לעשות רושם על איש. מבלי להתלונן החליף כמה פעמים את מקומו בחדר, לבקשת רחל, שחיפשה את הזווית הנכונה לצילום.
״בקיץ 1989 היינו די חסרי-תיקווה,״ סיפר. ״מסביבנו במיזרח-אירופה קרו דברים, ואצלנו היתה רק קבוצה קטנה של דיסידנטים, כפי שקראו לנו.״
דיס-סידנט בלאטינית פירושו ״לא לשבת״, במובן של לא לשבת עם השילטון. אבל בצ'כוסלובקיה הדיסידנטים דווקא ישבו. בכלא.
״מדי פעם היו באים השוטרים ולוקחים אותנו לכלא ליום-יומיים,״ סיפר בפנים מחייכות, כאילו היתה זאת בדיחה מוצלחת. ״האוול היה בכלא כמה חודשים. אותי אסרו רק לכמה ימים. לא ידעו על מה לחקור אותי. ישבנו זה מול זה, החוקרים ואני, והתווכחנו על פוליטיקה. אתה מכיר את השיטה של שרותי-הביטחון והמישטרה - תמיד יש חוקר חביב וחוקר רשע. האיש הרע התחיל לצרוח: 'אתה מפתה את הנוער נגד המישטר!' צעקתי בחזרה: