פראג. זה היה אחד הקרבות המכריעים בהיסטוריה, בפתח מילחמת-שלושים-השנה. בעיקבות הכרעה זו נאסרה הדת הפרוטסטנטית בבוהמיה. הדת היהודית נשארה מותרת. כתוצאה מכך עברו בבוהמיה כפרים פרוטסטנטיים שלמים ליהדות. במשך מאות שנים, מתוך ״לא לשמה״ בא ״לשמה״, וצאצאי האיכרים האלה הפכו ליהודים אמיתיים. כך גם מישפחת קלימה.
קלימה לא התלהב תחילה להיפגש איתנו. ״נתתי כבר יותר מדי ראיונות,״ רטן באוזני ידידי, שהתקשר איתו. אך הוא נאות להזמין אותנו לווילה הישנה שלו, בפרבר גאה מדרום לעיר. השיחה היתה לתענוג.
הוא היה לבוש בסוודר ישן, ענקי, בעל צווארון-גולף, מעל מיכנסי קורדורוי משלומפרים. גון-הזית של פניו ושיערו הארוך, החלק והשחור, שכיסה את אוזניו ומיצחו עד לעיניו הכהות, שמתחתן היו עיגולים שחורים, שיוו לו מראה אינדיאני כלשהו.
הקירות בדירה המרווחת, בפרבר שקט של העיר, מכוסים ביצירות-אמנות מקוריות, ביניהן פורטרט של קאפקה ומישפחתו בסיגנון פרימיטיבי, גילופים עתיקים ותמונות בסיגנונות שונים. אבל גולת-הכותרת היתה עץ לימון, שחדר-השינה הועמד לרשותו והפך לחממה מאולתרת. אין מחממים את החדר, מפני שהעץ, הצומח בחבית הניצבת על כסא בפינת החדר, אוהב קור. למרות התנאים הקשים הוא גדל כראוי, ואחת לכמה שנים הוא גם נותן פרי. קלימה דיבר עליו כעל חיית-מחמד אהובה.
קלימה לא נאסר מעולם, אף שנמנה עם המתגגדים-למישטר. יצירותיו פורסמו ברחבי העולם המערבי וגם בסאמיסדאטים. היתה לו הגנה טבעית: דודו הוצא להורג על-ידי הנאצים בגלל היותו קומוניסט, וכך הפך גיבור לאומי בימי המישטר הקומוניסטי. זכות-דודים זו עמדה לאחיין, שנולד ב-1931.
* * *
מוצאו של אלכסנדר קלימנט שונה לגמרי, אך לא פחות מרתק. קלימנט, כמו קלימה, הוא סופר מפורסם, אך בזה נגמר הדמיון ביניהם. הוא ממוצע-קומה, בהיר-פנים ומסביר-פנים, ולבושו היה מטופח, ספורט-אלגנט.
אביו היה רוסי, תושב סנקט-פטרבורג, לפני היותה ללנינגראד. הוא התנגד למהפכה הבולשביקית לא מפני שהיה ריאקציונר, חלילה, אלא מפני שדגל במישטר ליברלי. כשפרצה המהפכה ברוסיה, הצטרף האב ללגיון הצ'כי - צבא של מהגרים צ'כיים, שלחם בשורות הצאר הרוסי נגד האוסטרים (מאותן הסיבות שבגללן רצה זאב ז'בוטינסקי להקים ״לגיון יהודי״).