״איך זה שהתנגדת לקומוניזם בשלב כל-כך מוקדם?״
״היה ברור לי שהקומוניזם מבוסם על טעות.״
"אתה איש דתי?״
״אז לא הייתי. זה בא לי מאוחר יותר, בכלא, במחנה-הריכוז.״
״אם כן, מה הניע אותך להתנגד לקומוניזם מלכתחילה?״
״הדמוקרטיה. האומה הצ'כית היתה כולה דמוקרטית.״
״והסלובקית?״
"הסלובקית פחות."
"אבל בצ'כוסלובקיה היתה המיפלגה הקומוניסטית הגדולה ביותר באירופה.״
״אחרי השיחרור מהנאצים שררה אויפוריה. והרי הצבא הסובייטי הוא ששיחרר אותנו. אמנם, יכולנו להיות משוחררים על-ידי הצבא האמריקאי, אבל האמריקאים עצרו ונסוגו, לפי ההסכם שהיה להם עם סטאלין. אני עצמי הייתי אז בכפר שנכבש על-ידי האמריקאים, ושנמסר על-ידם לסובייטים.״
מתי הוא התחיל לכתוב? ״כסטודנט כתבתי שירים, כמו כולם. ראיתי שאני משורר גרוע, אז התחלתי לכתוב רומנים. כאסיר עבדתי במיכרות-אוראניום, ועל זה כתבתי ספר. זה היה הספר הראשון שלי, אחרי השיחרור מהכלא. בפעם האחרונה התפרסם באופן חוקי ספר שלי ב-1969. אז גזרו עלי שתיקה במשך 22 שנים. ב-22 השנים האלה עבדתי עבודה גופנית. הייתי פועל במחלקה לפיקוח על טיב המים. ניסינו להבטיח מים טובים, אבל זה לא עזר הרבה. באותו זמן כתבתי חמישה רומנים, שפורסמו בקנדה ובגרמניה. כאן הם פורסמו בסאמיסדאטים."
זאת היתה התשובה הארוכה ביותר שנידב. רוב הזמן ענה בקצרה וחדל. הוא לא חייך אף פעם אחת, אלא לצילום.
הוא ניגש לארון, פישפש והגיש לי עטיפה. בפעם הראשונה בחיי ראיתי את אחד הסאמיסדאטים האגדתיים במו עיניי. ספר המודפס כולו במכונת-כתיבה על נייר שקוף דקיק. נראה שהדפיסו את זה בהעתקים רבים, כי האותיות היו חיוורות, כמו בהעתק השישי או השביעי במכונה. כמה מן הסאמיסדאטים היו כרוכים כמו ספר אמיתי, אך בתוך הכריכה היו אותם עמודים דקים, מודפסים במכונת-כתיבה.
כמה מן הסאמיסדאטים היו אוספים ספרותיים, ובהם, זו לצד זו, יצירות של הסופרים שהיכרתי בפראג: אורבאנק, קריזאובה, קלימה. חלק מן הסאמיסדאטים היו פרוטוקולים של דיונים, דברים שנישאו בכינוסים של הקבוצה.
״אני רק כתבתי את היצירות שלי,״ הסביר פצקה, ״אחרים העתיקו את זה."
(עוד קודם לכן סיפרו לנו איך הוכנו הסאמיסדאטים. זה התחיל בזה