מתרחבת התהום. שומרי-מישקל מדושנים בפרברי-השפע של לוס-אנג'לס רואים במכשירי-הטלוויזיה שלהם את הבטנים הנפוחות של ילדים באפריקה המתים מרעב. ובאותה השעה גדלים כיסים של עוני ממאיר וחסר-תוחלת גם בקרב העמים העשירים עצמם.

התהום שבין הצפון והדרום אינה הבעיה היחידה שנותרה בלא-פיתרון.

לא פחות חמור הפער בין שני המינים, הרחוקים מאוד משיוויון. האימרה ״הנשים הן הכושים של העולם״ אינה סיסמה כוזבת. הבעיה של דיכוי האשה וקיפוחה אינה כלכלית בלבד, אלא נוגעת לשורשי המיבנה החברתי מאז ראשית התרבות האנושית. המהפכה הפמיניסטית אינה נופלת בחשיבותה מהמהפכה האנטי-קולוניאלית - ואינה קרובה יותר לניצחון.

על שתי תופעות חברתיות-מדיניות אלה נוספה תופעה חדשה - המכה האקולוגית, הסכנה לעצם קיומו הפיסי של המין האנושי על פני כדור-הארץ, בעיקבות ההרס הנזרע על-ידי השימוש הבלתי-מבוקר בטכנולוגיה המודרנית.

העולם מקולל בבעיות בלתי-פתורות, שכל אחת מהן עלולה לשמש קרקע פוריה לצמיחת מאבקים כבירים, שלא יפלו מהמילחמה הקרה שהסתיימה זה עתה. המאבקים הלאומניים הרצחניים, המלווים עתה את התפרקות האימפריה הקומוניסטית, מתגמדים לעומת סכנות אלה.

לצד הסכנות המוחשיות האלה תבלוט הריקנות הנפשית, המתחילה כבר עתה להיות מורגשת בעולם. לא על הלחם לבדו יחיה אדם. גם אילו הצליח הקפיטליזם הליברלי לפתור את כל הבעיות החומריות, אין בכוחו לספק אידאלים המרוממים את נפשו של אדם.

כיום מנסה הדת למלא את החלל הזה. המוני מאמינים ממלאים את הכנסיות בזאגורסק ובצ'נסטוחובה, את המיסגדים במכה ובירושלים, את רחבת הכותל המערבי. ״חוזרים בתשובה״ זועקים לישועה ולמזור במאה שפות, נוהרים למאות פולחנים דתיים וכאילו-דתיים.

אולם הדת אינה פותרת שום בעיה. הבעיות שנותרו אחרי קריסת המארכסיזם, שהגדיר את הדת כ״אופיום להמונים״, לא תיפתרנה על-ידי פריחה מחודשת של האלים הישנים. מבטה של הדת אינו מופנה קדימה, אל האתגרים החדשים של התקופה הטכנולוגית, אלא אחורה, אל גן-עדן אבוד. כשהיא משתלטת על מדינה כמו איראן, היא מוכיחה חיש-מהר שאינה מסוגלת להתמודד עם הבעיות האמיתיות של העולם החדש. היא מתיימרת לרפא, אבל אין בידיה אלא תרופת-אליל.

על סף האלף השלישי לספירה, אלה הם האתגרים. טובי האנושות במערב ובמיזרח, בצפון ובדרום, כבר מתחבטים בבעיות המוסריות, הרוחניות, המדיניות והחברתיות הכרוכות בגיבוש המיסגרות האנושיות המתאימות למאה ה- 21. רמז לכך נשמע גם בשיחות הכלולות בספר זה.

389