סיכות, ואז נתנה לי שיעור ממצה באנטומיה: הנה הלב, הנה הקיבה, הנה הריאות, הטחול, הכבד, הכליות.
היא גם הנחילה לי כמה דברי חוכמה, שנשארו איתי לאורך חיי. היא אמרה שהמוות הוא דבר טבעי, נורמלי לגמרי, שאין לחשוש מפניו ויש להתייחם אליו כאל נתון בלתי־נמנע. נדמה לי שאז איבדתי את פחד המוות, והוא לא חזר אלי גם במלחמה.
אך בעיקר ציפיתי בקוצר רוח לביקורי אחותי בגלל סיבה גשמית יותר. כשבאה לפגוש אותנו בצרפת בדרכנו לארץ, הביאה לי ממתק שנקרא ״נוגאט לבן״. אינני יודע מה גרם לתשוקתי העזה עד כדי התמכרות לנוגאט ההוא, אבל בכל פעם, ערב בואה לארץ, השבעתי אותה להביא לי אותו.