הבלתי־נמנעות היה שלאט־לאט נוצר פער בינינו, הילדים, ובין הורינו. התביישנו ללכת ברחוב ולדבר גרמנית (כשם שאחרים התביישו לדבר רוסית, פולנית ולא כל שכן יידיש). במיוחד התביישתי כשאבי היה מתרגז בקולנוע וגוער באנשים בגרמנית. אנשים נהגו אז לדבר בשעת ההצגה בקול רם, לצחוק, לצעוק אחד לשני ולהדליק סיגריות. מדי פעם התגלגל בקבוק זכוכית ריק במדרגות - מוזיקת לוואי שהיתה, כמדומני, ייחודית לארץ. היה נדמה שזה קורה תמיד ברגעים המותחים ביותר. אבי לא היה יכול לסבול הפרות סדר כאלה והגיב בקול, ואני התכווצתי במושבי והתביישתי.
כאשר קיבלנו הודעה רשמית כלשהי - הודעה מהעירייה, חשבון של חשמל או מים - הייתי צריך לתרגם אותה להורי. כך התהפך הסדר הרגיל, כשההורים יודעים הכול, והילדים לומדים מהם. כאשר בתחום כל־כך מרכזי בחיים מרגיש הילד שהוא ״חכם״ יותר מהוריו, זה מערער את ההירארכיה הרגילה במשפחה. זה קורה בכל ארץ הגירה, וזוהי אחת הסיבות למשברים. זה חמור במיוחד בחברות שבהן יש למשפחה תפקיד מרכזי וההורים אמורים להוות סמכות בלתי־מעורערת, כפי שלמדתי לימים כאשר באו לארץ מאות אלפי עולים מ״ארצות המזרח״.
היחס לשפה היה אז נושא מרכזי. העברית עדיין היתה צריכה להיאבק על חייה מול הגל הגואה של עולים חדשים, שתרבותם היתה - בעיני עצמם - גבוהה יותר. ליד הכרזות ״אסור לעשן, אסור לירוק״ ו״קנו תוצרת הארץ״ היתה מודבקת באוטובוסים הסיסמה: ״עברי, דבר עברית!״ היחס לשפה גבל בקנאות.
פעם הלכתי עם אבי לבקר ידיד שלו - עולה מגרמניה, כמובן - שפתח ברחוב אלנבי,
בין בלפור למזא״ה, חנות מקורית בשם ״הכול תוצרת הארץ״. הוא מכר רק תוצרת מקומית (זה לא כלל תוצרת ערבית). בעודנו עומדים בחנות ומשוחחים, שמענו רחש מאיים גובר והולך בחוץ. יצאנו החוצה וראינו שקהל גדול התאסף לפני חלון הראווה.
התברר שצייר־השלטים - גם הוא, מן הסתם, עולה חדש - טעה באות האחרונה של שם החנות. הזרוע של הצד״י הסופית פנתה שמאלה, במקום ימינה. הקהל זעם ואיים לנפץ את החלון, בעל החנות הצליח בקושי לשכך את הסערה והבטיח שעוד באותו היום יתקן את הטעות האיומה.
יום אחד סיפר לנו אבא שהוא מכר את הפונולה לחנות של כלי נגינה בסמטת בית השואבה. הפונולה, אותו פסנתר אוטומטי, היה פאר משפחתנו בגרמניה. אבי נהג לשבת כמה פעמים בשבוע ליד הפונולה ולנגן את מיטב היצירות הקלאסיות. פעמים רבות נרדמתי במיטתי בחדר הסמוך לצלילי בטהובן, ואגנר ושוברט.
הבאנו איתנו את הרהיט המוזיקלי הגדול הזה לאורך כל הדרך מהאנובר