מאבקו בשלטון הבריטי בארץ הסביר בכך שיש הבדל עצום בין הבריטים בארצם לבין הבריטים במושבותיהם. בביתם הם אנשים נהדרים, דמוקרטים אמיתיים, אך במושבות הם הופכים לרודנים. היה לו מובן מאליו שאסור לארגון לתקוע סכין בגבה של בריטניה בשעה שהיא עומדת על נפשה מול גרמניה הנאצית, אימת האנושות.

לכאורה לא השתנה דבר בשגרת פעילותנו. המשכנו להתאמן באקדחים ולעסוק בהסברה. אבל הארגון הפסיק את הפיגועים ואף השתתף במאמץ המלחמה של בעלות הברית.

על אחת הפעולות נודע לי רק בסודי סודות. הוטל על כמה מאנשי הפלוגה שלנו לרגל אחרי חברי המפלגה הקומוניסטית, פק״פ. בשלב הראשון של המלחמה, לפני שהנאצים פלשו לברית המועצות, טענו הקומוניסטים שאין זה אלא מאבק בין שני מחנות אימפריאליסטיים, וקראו לחבל במאמץ המלחמתי. זה היה אחרי ששר החוץ הסובייטי, ויאצ׳סלב מולוטוב, חתם ערב המלחמה על הסכם עם שר החוץ הנאצי, יואכים פון־ריבנטרופ - הסכם שזעזע את העולם וגם אותנו. הכול הבינו שההסכם הזה המריץ את היטלר לפתוח במלחמה.

המפלגה הקומוניסטית היתה ממילא בלתי־חוקית בפלשתינה (א״י), ולאור המצב החדש החריפה הבולשת הבריטית את המצוד על חבריה. הארגון החליט לעזור לה. שמחתי שאני לא נקראתי להשתתף בזה. שיתוף הפעולה עם הבולשת נגד יהודים, יהיו אשר יהיו, נראה לי כדבר די נתעב.

תפקידי העיקרי באותה תקופה היה להצטרף לתנועות נוער שונות ולהקים בהן תאים מחתרתיים. המשימה היתה להפיץ חומר תעמולה ולגייס חברים לארגון.

התנועה הראשונה שלי היתה ״זבולון״, תנועת נוער ימית. נהניתי מאוד. קניתי לי מדים לבנים יפים, כנדרש, וחבשתי כובע מלחים לבן, בעל תיתורת זקופה. בשבתות יצאנו בסירות משוטים מהירקון אל הים. מטרת ״זבולון״ היתה להכשיר מלחים לצי העברי אשר קום יקום. שרנו שירי מלחים, מהם גם גסים, והקשבנו להרצאות על נושאים ימיים. אני זוכר עדיין את המבנה והתפקיד של כל אוניות־המלחמה לסוגיהן - אוניות־קרב, נושאות מטוסים, סיירות, משחתות, ספינות טורפדו וצוללות.

לא מצאתי ב״זבולון״ טירונים מתאימים לארגון. גם לא בתנועה השנייה שלי מכבי הצעיר, ארגון ספורט שלא מצא חן בעיני. אך התנועה השלישית שלי היתה סיפור אחר.

תנועת ״הנוער הציוני״ השתייכה לאגף המתון של מפלגת ״הציונים הכלליים״.

היו לה כמה קיבוצים ברחבי הארץ. הקן התל אביבי שלה היה ברחוב שטנד, ליד

104