רק שאני לא מסוגל להתחנף. אני גם לא מסוגל לסבול חנופה. כשמישהו אומר לי דברים מחמיאים, ואינני משוכנע בכנות הגמורה של דבריו, אני נרתע.
כמה פעמים בחיי ידעתי שאם אך אשמיע כמה דברי חנופה באוזניו של איל הון, אוציא ממנו סכומים גדולים למטרה טובה. אבל לא הייתי מסוגל. פעם ניגש אלי פנחס ספיר, השליט הכלכלי הכול יכול של ישראל באותם הימים, ואמר לי שעשיר מופלג מסוים, ששמע שאני גדלתי כמוהו בהאנובר, מבקש להיפגש איתי. הבטחתי ולא קיימתי. פעם אחרת יעץ לי אבי פרימור, שגריר ישראל בגרמניה, להיפגש עם איל הון אחר. דחיתי זאת משבוע לשבוע, ובסוף לא הרמתי את הטלפון. פשוט לא יכולתי.
זו אחת הסיבות לכך שלא הצלחתי כמנהיג פוליטי. החנופה היא שמן הסיכה של החיים הפוליטיים. עליך להחניף לציבור, לבוחרים, לנודניקים הממררים את חייך ולכסילים מכל הסוגים. מי שאינו מוכן לכך, מוטב שבכלל לא ייכנס לחיים הפוליטיים.
ייתכן שהסתגרותי הרגשית נובעת גם מניסיונות, עם בנות בשנות העשרה שלי, הגיל הרגיש ביותר בחיי כל צעיר. תמיד נראיתי צעיר מכפי גילי. כשהייתי בן 16, נראיתי כבן 14. כשאני מסתכל בתמונות ישנות, אני רואה שלא הייתי נער מכוער, אך גם לא הייתי טיפוס של נער גברי, יפה תואר ואתלטי, מאותו סוג שנערות נמשכות אליו. עליתי על רוב בני גילי בידיעות,, והיו לי שאיפות הרבה יותר מרחיקות לכת, אבל אלה אינן תכונות המושכות נערה בת 15.
התאהבתי בכמה בנות. על כל פנים, האמנתי שהתאהבתי. אחרי פרשת הביש עם בלהה מ״הנוער הציוני״, שהלשינה עלי, התאהבתי באחותו של אחד מחברי בפלוגה. שמה היה יונה והיא גרה ברחוב בלפור. היא היתה נערה ״מלאה״, מה שמשך אותי אז מבחינה מינית, ואינני חושב שהיה בה משהו מיוחד. אבל חיכיתי לה ״בדרך לגימנסיה״, ליד המשרד שבו עבדתי, בתקווה לפגוש אותה. בגללה היתה לי התפרצות של קנאה, היחידה בכל חיי. שמעתי שהיא יצאה בערב לקולנוע עם חבר אחר מהפלוגה. ארבתי להם אחרי ההצגה ברחוב אחד־העם והתנפלתי עליו במכות. הפרידו בינינו. קשה להאמין.
אחרי יונה התאהבתי בעטרה. היא היתה נערה עדינה, בלונדית שברירית. לקחתי אותה לקולנוע ואחר כך ליוויתי אותה הביתה. היא נפרדה ממני תמיד ברחוב אלנבי, לא רחוק ממוגרבי, והתעקשה ללכת משם הביתה לבדה. היא גם השביעה אותי שלא אבוא אחריה. זה היה מאוד מסתורי. באחד הערבים הפרתי את הבטחתי ובלשתי אחריה. התברר שהיא גרה בכרם התימנים, לא הרחק מרחוב שבזי, השכונה הענייה ביותר של העיר. היא פשוט התביישה במגורים העלובים של משפחתה.