הבנות שאהבתי לא החזירו לי אהבה. זה פגע בי קשות. השלמתי עם העובדה שאינני ״מושך״. כיום אני יודע שבניתי סביבי חומת מגן, מין קליפה בלתי־חדירה, שמנעה ממני להיפגע עוד. אמרתי לעצמי שלא אכפת לי, שיבוא היום וכל הבנות האלה יבינו שעשו טעות.
פעם, כשיצאתי מבית המשפט בחברת כמה חברים לעבודה, שמעתי את אחת הבחורות אומרת עלי: ״יש לו עיניים יפות.״ אני זוכר את המילים עד היום, וגם את המקום המדויק ברחוב יהודה הלוי שבו נאמרו.
כשאחי ורנר, ששירת בצבא הבריטי במצרים, בא לחופשה קצרה, הוא סיפר לי שיצא עם בחורה. לפני שחזר לבסיס, עשה איתי עסקה: הלוויתי לו כסף, והוא הבטיח להעביר לי את הבחורה. הלכתי אליה ברחוב גרוזנברג, לא הרחק משוק הכרמל, וקבענו לצאת. לקחתי אותה לגינה חבויה בין הבתים ברחוב הנביאים, ושם התלטפנו בחשכה. היה נדמה לי שהיתה מוכנה ליותר מזה, אבל אני לא העזתי.
נגאלתי מבתולי כשהייתי בן 17. ביליתי אז הרבה שעות בשיחה עם ידיד מהארגון, אליהו נובק, על חשבון העבודה. הוא עבד בחברת הקידוח של אביו בקרבת בית המשפט. הוא הפגיש אותי עם בחורה שהכיר, ושנאמר עליה שהיא ״נותנת״ ו״הולכת עם אוסטרלים״. הכוונה היתה לחיילים האוסטרלים, שהיו אז מאוד פופולריים ביישוב העברי.
יצאנו בערב לשפת הים. לא לקחתי אותה לאחד מבתי הקפה שלאורך הטיילת, שבהם רקדו, אלא טיילנו בחול. מול רחוב גורדון עמד הצריף הגדול של ״טיר״, מטווח של רובי אוויר. הצריף עמד על כלונסאות עץ, ובין הרצפה שלו והחול שמתחתיה היה חלל בגובה של מטר. זה היה מקום אידיאלי לאהבה - חול רך, חושך גמור ופרטיות.
הידע המיני שלי היה שאוב מספר גרמני ידוע של מומחה בשם ואן דר ולדה, ״חיי הנישואים המושלמים״, ובו פירוט מלא ותיאור התנוחות (בשפה הלטינית, מטעמי צניעות). ידעתי בדיוק מה לעשות, וכך עשיתי. זה היה נהדר. אחר כך, כאשר התוודיתי בפניה שזאת היתה הפעם הראשונה בחיי, היא ממש לא האמינה. ראיתי בזה מחמאה גדולה.
בינתיים לא חל שינוי במצב הכלכלי של המשפחה. אבי ואמי עבדו עבודה מפרכת, 12-10 שעות ביום, הוא בהובלת הכביסה על אופניים, היא בגיהוץ הכותנות. אבל העוני היה נסבל. קיבלתי משכורת נאה ומסרתי אותה להורים. גם אחי עבד(לפני גיוסו) והאחיות התחתנו.
באחד הימים החליטו הורי לשפר את מצבנו ולקנות מעגילה, מכונה גדולה לגיהוץ