ואם ״מרחב״ - איזה מרחב? החלטנו לפסול את המושגים ״המזרח הקרוב״ או ״המזרח התיכון״, המעידים על בעליהם שהם עדיין מסתכלים על עולמנו החדש מבעד למשקפיים אירופיים, מערביים, קולוניאליים. מזרח - מאיפה? מלונדון? מברלין? מניו יורק?
את המושג של גורביץ׳ ורטוש - ״ארץ עבר״ - פסלתי בשל הנימה האימפריאליסטית שבו, שעוד אעמוד עליה. מושגים מלאכותיים כמו ״מרחב קדם״ לא נראו לי, וכל מושג גיאוגרפי נוקשה בעל תיחום ברור כגון ״אסיה המערבית״ או ״הקשת הפורייה״ לא נראו לי בשל שיקולים מעשיים. לכן המצאתי את המושג ״המרחב השמי״, שבו השתמשתי לראשונה ב־1942.
כך השתלבו זו בזו התפיסה ההיסטורית והפוליטיקה המעשית. השיבה אל העבר הרחוק לימדה שבימי הזוהר שלה היתה ארץ ישראל חלק מן העולם השמי הקדום, רחב הידיים. תחזית העתיד לימדה שהמדינה העברית, לכשתקום, תצטרך להשתלב בחטיבה מדינית־כלכלית־צבאית גדולה. המונח ״המרחב השמי״ איחד את שני הדברים. אפשר לומר, שעמו נולד הזרם העברי־פוליטי, בניגוד לזרם הכנעני־רומנטי.
למותר לציין שרטוש וקבוצתו דחו את המונח, ואת כל הלוך המחשבה המונח ביסודו, בבוז עמוק.
הרומנטיקה הכנענית יצרה, באותם ימים, יצירה משלה: הדגל של רטוש. המצאת הדגלים היתה, אף היא, אחד מסממני התקופה שבין שתי המלחמות באירופה. הקומוניסטים, הנאצים ועוד עשרות תנועות אחרות הופיעו בזירה כשהן נושאות דגלים משלהן, כנגד הדגלים הרשמיים של מדינותיהן. רטוש יכול היה לטעון, בצדק, כי ״הרבה גופים ופלגים צצו בתוך היישוב הזה, אבל אף אחד מכל אלו לא קם בדגל חדש, לא קם בצלו של דגל חדש.״
הדגל של רטוש היה מחולק לשני משטחים מאוזנים. למעלה פס רחב בצבע ארגמן, ומתחתיו פס צר יותר בצבע תכלת. על שניהם התנוססה האות אל״ף, בכתיב העברי העתיק, בצבע זהב.
רטוש קבע כי תכלת וארגמן הם הצבעים הלאומיים של העברים הקדומים. יש לי כמה ספקות ביחס לכך. התנ״ך מזכיר פעמים רבות את המילים ״תכלת וארגמן״ (לרוב דווקא בהקשר עם הפולחן הדתי, באוהל המועד ובבית המקדש), אך מסופקני אם הכוונה לצבעים עבריים לאומיים ואם בכלל הכוונה לצבעים הידועים לנו כיום בשם זה. הבדים הצבועים בארגמן, בעזרת ההפרשות של חלזונות ים, היו