עצמנו במעין כיכר מרכזית. האש התגברה. לא ידענו מה קורה. קפצנו מהרכבים וחיפשנו מחסה בין הבתים הסמוכים. צעקנו בכל כוחנו את הסיסמה: ״שמ־שון! דלי־לה! שט־שון, דלי־לה!״ ככל שצעקנו, כך התגברה האש.

האם החברים שלנו השתגעו? האם חשבו שאנחנו מצרים? לא סביר. הם הרי מוכרחים לשמוע את הצעקות שלנו ולראות את איתותי הפנס של קוצר.

לא היה מנוס מהמסקנה: החברים שלנו נטשו את הכפר מבלי להודיע למטה,

או שכלל לא כבשו אותו. נכנסנו לאמצע ריכוז של האויב. מלכודת מוות.

ברגעים כאלה מתגלה גדולתו של מפקד. פתאום שמענו את קולו של קוצר, שקט, תקיף: ״צוות מס׳ 1 - לעלות על הג׳יפ - סעו ישר לנגבה - קדימה!״

לקום באש כזאת? אבל קולו של קוצר היה מהפנט. ראינו את חברינו קופצים על הג׳יפ ודוהרים קדימה. עצרנו את הנשימה. פגז ירוק עבר מעל לראשיהם, אך הם עברו בלי פגע. כך הג׳יפ השני. כך - למרבה הפלא - גם המשאית.

״צוות מס׳ 3!״ הגוף שלי רצה להיצמד לבית, אבל קפצתי, עליתי על הג׳יפ, זינקנו קדימה, פגז ירוק זוהר עבר לפנינו, ופתאום היינו מחוץ לאזור הסכנה. הגענו לנגבה ועצרנו ליד מגדל המים המנוקב, שהפך לימים לסמל המקום. ירדנו מהג׳יפ, נשמנו לרווחה, מאמינים בקושי שיצאנו מזה חיים.

חיכינו לשני הג׳יפים הנותרים. הם לא באו. עמדנו בחבורה, אוזנינו כרויות לכל רעש. דממה מוחלטת. לפתע שמענו קול מוזר, משהו שלא יכולנו לזהותו. ואז הופיע לפנינו גוף מוזר: ג׳יפ ששני גלגליו האחוריים נעלמו, והמרכב נשרך על האדמה. הוא התקדם לאט. היה בו רק איש אחד: הנהג, יוסף בנדרסקי, שוער הכדורגל הנודע.

הוא היה בהלם. בקושי הוצאנו ממנו מה קרה. הוא יצא מהכפר וחש במכה איומה. מבלי לחשוב עבר להילוך המפעיל את הגלגלים הקדמיים. לא היה לו מושג מה התרחש ומה קרה לשני הנוסעים האחרים שהיו בג׳יפ, ונצובר וקוצר.

בעודנו בוחנים את הג׳יפ ומתווכחים אם נפגע מפגז או ממוקש, הופיע הג׳יפ האחרון. גם הנהג שלו, יאנק הקטן, הפליט מהשואה, לא ידע מה קרה. הוא ראה שמשהו חוסם את הכביש, ירד לשדה ועקף אותו. בדרך אסף כמה פצועים מהחי״ר שנותרו בשטח. הארנו את פניהם בפנס. ונצובר וקוצר לא היו ביניהם.

שלחנו את יאנק להביא את הפצועים למרפאה, ותהינו מה לעשות. בעצם ידענו כולנו. שמעתי את עצמי אומר, בעל כורחי: ״ג׳יפ אחד צריך לחזור לשם. מי מצטרף?״ אחד החברים התנדב. ״אבל דרוש נהג!״ אמר. דממה דקה. ואז התערב אזרח, חבר קיבוץ קשיש, ואמר בשקט: ״דרוש לכם נהג? אני מוכן!״ הוא היה נהג אוטובוס, חבר הקיבוץ.

270