הגורם המיידי לזעם שלי היה המשטר שהנהיג בן־גוריון בצבא - הפיכת הצבא העממי של ראשית המלחמה, שינק מרוח הפלמ״ח, לצבא ״בריטי״, צבא של ״בולשיט״. זה התקשר בעיני עם מה שקרה במדינה כולה: הפיכת הרוח החלוצית, השוויונית, למה שכונה כעבור עשרות שנים ״קפיטליזם חזירי״. בראייה לאחור, השקפותי אז נראות קצת נאיביות, אבל הן היו ברוח התקופה: לא יכולתי להשלים עם הפער בין עשירים ועניים שהתחיל להסתמן. כמי שגדל בבית עני, התקוממתי נגד מציאות שבה ילד שנולד במקרה להורים עשירים יהיה בעל יתרון עצום על פני ילד שנולד במקרה במשפחה ענייה. הצדק היסודי דרש, לדעתי, שכל הילדים יתחילו את חייהם בנקודת זינוק שווה. לא יכולתי לסבול אי־שוויון חברתי.
לא הייתי קומוניסט, אף לא מארכסיסט. הייתי ספקני מכדי להאמין בתרופה אחת, חובקת עולם. הסממנים הכאילו־דתיים של הקומוניזם דחו אותי, וכך גם פולחן האישיות של סטאלין. אבל האמנתי בסולידריות חברתית ובשוויון ההזדמנויות. ראיתי שערכים אלה הולכים ונשחקים במדינה במהירות.
במיוחד הרתיחה אותי תופעה, שהושתקה מאז ועד היום: שוד הרכוש הנטוש. כחיילים קרביים ראינו איך נבזזות ערים שלמות, על תכולת הווילות של העשירים והבקתות של העניים, בידי אנשי העורף, פרוטקציונרים שונים בחסות השלטון. משאיות הועמסו בשטיחים, במערכות רהיטים ובכל טוב. כך נעלם רכוש ששוויו הגיע למיליארדים. הסיפורים על קיבוצי עמק יזרעאל ששדדו את הפסים של רכבת העמק נפוצו כבר אז.
לא פחות הרגיז אותי שלטון המפלגות. כמו כל החיילים החוזרים ממלחמה, בכל התקופות ובכל הארצות, הרגשתי שעולמי השתנה ללא היכר, וציפיתי לראות שהיישוב כולו איכשהו השתנה מן היסוד. נוכחתי לדעת ששום דבר כזה לא קרה: כל מה שהיה קיים לפני המלחמה היה קיים גם אחריה. הסוכנות היהודית הפכה לממשלת ישראל, עסקנים הפכו ל״שרים״(תיעבתי את התואר הנפוח הזה), המפלגות נשארו אותן המפלגות. נוספו תארים, דירות שרד ומכוניות שרד, והכול נשאר כפי שהיה.
כיום קשה להבין מה היה אז טיב המפלגות, ומפא״י בראשן. הן שלטו בכל מערכות החיים - בהסתדרות הכול יכולה, בחברות הכלכליות הגדולות, במקומות העבודה, במערכות הבריאות והחינוך. הן חילקו ביניהן את העולים החדשים ואת כספי המגבית היהודית המאוחדת מאמריקה. מפא״י נטלה לעצמה את חלק הארי, אך הקציבה שאריות על פי ״מפתח״ גם לשאר המפלגות, החל במפ״ם משמאל, דרך המפד״ל והציונים הכלליים, וכלה ברביזיוניסטים מימין. חברי המפלגות היו
צמיתים.