עמודי האמצע הוקדשו לכתבה מצולמת על זמר האופרה המהולל טיטו טובי, שהגיע להופעה בארץ והתאכסן במלון ״קטה דן״ (לימים ״דן״) בתל אביב. את הריאיון איתו ערכתי בעצמי, אך בראשו נאמר ״מאת סופרנו, שלום כהן״. עשיתי זאת הרבה פעמים, כדי להפוך את שלום למותג בעיתונות הישראלית.
הניצן הראשון של הרוח החדשה הופיע בעמוד 3: כתבה תחת הכותרת ״כך טבעה מסדה״. ״מסדה״ היתה חידוש בנוף הימאות העולמית - אונייה קואופרטיבית, שהיתה שייכת לימאים עצמם. היא טבעה בדרך מאיטליה לפורטוגל, בלילה חשוך, ויחד עמה ירדו למצולות כמה מאנשי הצוות, ובהם שלושה ישראלים. נסענו לחיפה וראיינו את הניצולים. אלה היו אנשים ״משלנו״ - צעירים ישראלים שגדלו בארץ. התוצאה היתה כתבה מסוג חדש: דרמטית, עניינית, ללא מליצות וסנטימנטים.
היו בגיליון רק מודעות מעטות. קואופרטיב האוטובוסים ״דרום יהודה״ (שהתאחד אחר כך עם ״אגד״) חגג 18 שנה לקיומו, ומלון ״ציון״ בחיפה הכריז שבשבת יש תה בשעה 17:00, עם מר מנדלבאום ותזמורתו. מודעה לסיגריות הכריזה ״כמובן, מטוסיאן!״ - אחת הסיסמאות הקליטות ביותר בימים ההם, ולעומתה הציעו האחים בז׳רנו את הסיגריה ״אמפייר״, שהיא ״מרגיעה ומרעננת״. בית חרושת ״שמן״ הציע את ״תלתל״, שמפו ללא סבון, במחיר 220 פרוטות לשפופרת. בית החרושת ״יצהר״ הודיע ש״משפופרת משומשת אפשר לייצר שפופרת חדשה! אוסף השפופרות יחסוך בחומרי־גלם ובמטבע זר״.
קולנוע ״מגדלור״ בתל אביב הציג את הסרט ״בת עבדים״, קולנוע ״אוריון״ את ״האוצר מסןירה מדרה״, קולנוע ״אופיר״ את ״שלושת המוסקטרים - בצבעים טבעיים״, קולנוע ״אסתר״ את ״קסמי האהבה״. המקהלה הקאמרית תל אביב הציעה את ״מוצרט רקוויאם״, והאופרה הישראלית את ״כרמן״, עם אריס דה־פיליפ בתפקיד הראשי.
כעורך האחראי וכמו״ל היה רשום עדיין: א. קיסרי.
התחלנו לבצע את השינויים בהדרגה, אך הם היו דרמטיים. כדי להבין זאת, צריכים לדעת איך נראתה העיתונות הישראלית במדינה החדשה.
רוב העורכים והעובדים הבכירים באו ממזרח אירופה, והם הביאו איתם סגנון עברי מליצי ותפיסה שראתה בעיתון מכשיר לחינוך הקוראים. בימי ״היישוב״ ראתה העיתונות את עצמה כזרוע של המאבק הלאומי, הסרה למרות ״המוסדות הלאומיים״, וגישה זו לא השתנתה עם קום המדינה. ביקורת רצינית על ההנהגה הלאומית היתה פסולה, וכך גם דיווח על פשעים, מעשי אונס ושאר רעות חולות, שאינן יאות לעם סגולה.