אז. קל לנחש שזה היה יורם קניוק, צעיר שלחם בשורות הפלמ״ח בהרי ירושלים. הוא טען שהיה זה הוא שהרג בקרב הקסטל את עבד־אל־קאדר אל־חוסייני, מפקד הלוחמים הפלסטינים באזור ירושלים, שבנו הפך לימים לידידי.

קצת מאוחר יותר הופיע אורי סלע, בן קבוצת דגניה ב׳, צעיר גדל מידות וצולע. אורי היה גאון אוניברסלי - אדם שהצטיין בכל דבר שנגע בו. הצרה היתה שאחרי שהוכיח את עצמו בתפקיד מסוים, רצה לעבור לתפקיד אחר, כדי לנסות את כוחו גם שם. כך עבר אצלנו מתפקיד לתפקיד - עורך תבנית, עורך כיתוב ומה לא.

היה זה אורי סלע שיצר את הלוגו של ״העולם הזה״, בעל האותיות המרובעות, שהתנוסס בראש העיתון במשך עשרות שנים. אותיות אלה נולדו בשל אילוץ תועלתי. עמוד השער גולף, בימים ההם, בידי איש מקצוע בלוח של לינול. האות המרובעת הפשוטה היתה נוחה לגילוף.

אורי גם עיצב את האותיות שהופיעו ברבות מן הכותרות, בייחוד בשער העיתון. לבתי הדפוס היה מבחר דל מאוד של אותיות עופרת, ואלה לא נראו לנו - הן היו שגרתיות מדי, שקטות מדי, ״ממיתות״ מדי. אורי המציא דגמים רבים של אותיות סוערות, ״בוערות״, שנראו כאילו צוירו ביד על גדר של קרשים. ואכן, כל הכותרות האלה צוירו על ידי אורי סלע מדי שבוע, ביד. הן נתנו לכותרות ״העולם הזה״ את האופי הצעקני המיוחד.

אורי גם תרם תרומה חשובה לעיסוק אחר שעליו היתה גאוותנו: המצאת מילים עבריות חדשות. כולנו עסקנו בזה. כאשר נתקלנו במושג ארוך מדי, כמו ״איש יחסי ציבור״, המצאנו את המילה הפשוטה ״יחצן״, שהפכה למילה תקנית. את ״חבר הכנסת״ המסורבל הפכנו לח״ב(מתחרז עם ״שק״), והמילה התקבלה על ידי כל כלי התקשורת. כאשר תרגמתי מאמר עתידני של מומחה הטילים הגרמני ורנר פון־בראון על שיגור אדם לחלל - דבר שנראה אז כחלום - המצאתי סדרה שלמה של מילים עבריות מתאימות. אחת מהן נכנסה מיד לשפה העברית: ״חללית״. משום מה לא התקבלו שאר המילים שהמצאתי אז: ״תחלל״(תחנת חלל), ״חלליפה״(חליפת חלל) ו״חלליש״(איש חלל, אסטרונאוט).

בעשרות השנים המציא העולם הזה מילים חדשות רבות. זה היה אחד התענוגות האמיתיים שלנו. עד היום אני נהנה כאשר אני שומע ברדיו או בטלוויזיה קריין חדשות משתמש באחת המילים האלה, כאילו הופיעה בתנ״ך, ואני זוכר את הנסיבות שבהן נולדה, לרוב בסיעוד מוחות. בין השאר: אמרגן, מחזמר, גברבר, כתבלב (כתב המשתכשך אחרי השלטון ככלבלב), חמשיר (שיר של חמש שורות, ״לימריק״ באנגלית), אופנאית, בליין, טיפש־עשרה(תרגום לא מחמיא ^׳teen״ האנגלי), צהרון,

356