במדורים הראשונים של ״הנדון״, במרכז הטקסט, הופיע ציור של שמואל בק, לימים צייר חשוב. כבר ציינתי שמכיוון שהיה אז עדיין חייל בשירות סדיר ואסור היה לו לעבוד מחוץ לצבא, הוא חתם בשם ״ברתור״. היתה בינינו התאמה מושלמת. אני בעצמי קריקטוריסט ברוח. לעתים קרובות אני רואה מול עיני קריקטורה על כל חלקיה. מבחינתי, ציור שווה יותר מאלף מילים, מכיוון שהוא חודר ישר לתת־ההכרה של הקורא. אך עוד בבית הספר לא הייתי מסוגל לצייר אף את הציור הכי פשוט. הייתי זקוק לצייר שיבין את רעיונותי ויבצע אותם כרוחי. בק הצעיר התאים לזה. נוצר שיתוף פעולה מצוין, שנמשך עד ששוחרר מהצבא ועבר לאיטליה. עם הליכתו נוצר חלל ריק. לא מצאתי בק שני. אך היתה לי הברקה: נפל לידי ספר של קריקטוריסט אמריקאי, שהתאים בדיוק לטעמי. וכך השתמשתי במשך שנים בקריקטורות שגנבתי מספר זה. בדרך כלל הן התאימו למאמרים שלי. לפעמים אף כתבתי מאמר על פי הקריקטורה.
בכל השנים לא החסיר ״הנדון״ כמעט אף שבוע אחד, גם לא כשהייתי בחו״ל או כשאושפזתי בבית חולים. המשכתי בו גם אחרי ש״העולם הזה״ נשמט מידי. המאמרים הופיעו בעיתונים אחרים, עד שהתחלתי להפיצו באופן פרטי באמצעות האינטרנט. אני מעריך שכתבתי עד כה יותר מ־3,000 ״הנדון״.
לא אחת נשאלתי איך אני כותב את ״הנדון״. האם אני מכין תחילה טיוטה? ראשי־פרקים? התשובה: לא.
אין לי שיטה אחידה. לפעמים נוצר המאמר כולו בראשי עוד לפני שאני ניגש למחשב(או, בימים ההם, למכונת הכתיבה). הכול מסודר מראש, והמאמר כאילו כותב את עצמו. בשבועות אחרים אני ניגש למחשב ואין לי מושג מה לכתוב - לא מה, ואף לא על מה. אחרי כמה דקות מתחיל להסתדר בראשי רעיון. אני פותח בכתיבת המאמר מבלי לדעת מה יהיה סופו. אני חושב תוך כדי כתיבה, ואיכשהו זה מסתדר בעצמו.
חשובה לי מאוד ההתחלה. אני משתדל לכתוב משפט ראשון, שיתפוס את הקורא ולא יניח לו להפסיק בקריאה עד הסוף. אם יש בדיחה מתאימה, מה טוב.
אני יודע, כמובן, שאינני מסוגל לשמור על רמה אחידה. לפעמים, כשאני מסיים לכתוב מאמר, אני חש שכתבתי משהו חשוב, ושהאמירה הזאת תחזיק מעמד שנים. בפעמים אחרות אני מרגיש שכתבתי משהו שיחזיק מעמד כמה ימים לכל היותר ויישכח. תמיד הייתי המבקר החריף ביותר של עצמי - חוץ מרחל, שעברה על כל מילה בכל המאמרים, מהיום הראשון של המדור עד כמעט היום האחרון של חייה. לגבי המאמרים שלי היא היתה חסרת רחמים. היא פסלה כל מה שלא נראה לה. פעמיים־שלוש במשך השנים היא גם מחקה מאמר שלם.