ממייסדי הבריאות הציבורית בארץ, אמו היתה זמן מה חברת כנסת. הוא היה גיסו של המשורר אורי צבי גרינברג ואחיין של זלמן שז״ר, לימים נשיא המדינה. בבית הוריו ספג מילדות את האמונה שהוא משהו מיוחד, אדם שנועד לגדולות, ועד יומו האחרון לא פקפק אף לרגע בכך שהגורל מייעד לו את התפקיד של מנהיג המדינה.

הוא היה מבוגר ממני בחצי שנה ובצעירותו הצטרף לאצ״ל, אך בניגוד לי נשאר בו עד הסוף. עם קום המדינה חזר ממחנה המעצר באפריקה, שם למד עריכת דין בהתכתבות, והצטרף לתנועת החרות החדשה. מנחם בגין, מנהיג התנועה, טיפח אותו ולקח אותו עמו בשליחות לאמריקה. אבל כמו אחרים - ביניהם הלל קוק, ערי ז׳בוטינסקי ושמואל מרלין - התאכזב מבגין ופרש.

תמיר הבין שהדרך הטובה ביותר לקדם את מטרותיו היא ניהול משפטים פוליטיים, המושכים תשומת לב. בשנות ה־50 הראשונות ניהל כמה משפטים כאלה, שלא היו חשובים כשלעצמם אך הביאו לו פרסום. חיפשתי אז עורך דין המוכן לנהל משפטים פוליטיים ברוח המאבק של ״העולם הזה״ במשטר בן־גוריון, וכך נוצר שיתוף הפעולה בינינו. היינו בעלי אופי שונה מאוד, אך שנינו היינו צעירים ושנינו היינו חדורי רוח קרב.

הכישרון המיוחד של תמיר היה טמון בחיבור שבין משפט פוליטי ויחסי ציבור. מבחינה זו לא היה כמוהו, לא לפניו ולא אחריו. הוא היה נאה, פוטוגני, בעל עברית מצוינת וקול עמוק. בנעוריו אף ביקש להתקבל כקריין ב״קול ירושלים״ הבריטי, אך נאלץ להסתפק בעריכת כתב העת של התחנה בעברית.

את כישוריו המשפטיים לא הערכתי במיוחד. את העניינים המשפטים הרציניים של חברת ״העולם הזה״ מסרתי לעורכי דין אחרים, חסרי שאיפות פוליטיות. אך בעניינים פוליטיים היה תמיר שותף אידיאלי - תוקפני, דבק במשימה, רב תחבולות, ובעיקר - בעל יכולת נדירה להתחבב על עיתונאים ולגייס אותם למטרותיו.

כמו רומק וכמוני הבין תמיר מיד שהמשפט הזה טומן בחובו חומר נפץ אדיר. אך כאשר קיבל על עצמו את ההגנה על גרינוואלד, ראה שהוא עומד לפני שוקת שבורה. גרינוואלד כתב את עלונו על סמך שמועות שרחשו בקרב קהילת עולי הונגריה, שבה היה מעורה, אך לא היה לו שמץ של הוכחה להאשמותיו הפנטסטיות.

לתמיר לא היתה ברירה אלא ״לדוג״, כלומר - לחקור את עדי התביעה ולפשפש במסמכי התביעה כדי לגלות בהם נקודות אחיזה כלשהן. פה ושם מצא חומר לנגח בו את התביעה, אך המשפט התקדם בעצלתיים. חיים כהן לא התייחס למשפט ברצינות, ושלח כנציגו לאולם בית המשפט המחוזי במגרש הרוסים בירושלים פרקליט צעיר,

391