אם אין לך נושא,״ הוספתי, ״לך לבית המשפט, הקשב למשפטים פליליים, ויהיה לך על מה לכתוב.״
הצעיר חזר כעבור כמה ימים והגיש לי כמה כתבות. הן לא היו טובות. ישבתי איתו, הסברתי לו בפרוטרוט מה הליקויים ואיך לתקנם. כעבור יומיים חזר, ולהפתעתי היו בידיו כתבות מצוינות. שכרתי אותו בו־במקום.
אבל קודם כול היה עליו לשנות את שמו. עמדתי על כך שכל מי שמתחיל לעבוד ב״העולם הזה״ יישא שם עברי מובהק. כרגיל, עזרתי לו למצוא כזה. מכיוון שסברתי ששמו דהאן, כשמו של מוסה אחיו, הצעתי לו את השם ״אורי דן״, וכך היה. רק לימים נודע לי שמוסה דהאן כלל לא היה אחיו. אביו של אורי נספה במלחמת העולם, כאשר אונייה בריטית עמוסה בחיילים מהארץ טבעה בים התיכון.
אורי דן התפתח והפך במהרה לכתב מעולה. מכיוון שנראה קטן וחסר ישע, עורר בכל הנשים שאיפה לעזור לו. הוא הגיע לכל מקום והשיג כל דבר. הוא גם נרתם למבצעים המיוחדים, שהיו אחד מסימני ההיכר של ״העולם הזה״. לדוגמה: החלטנו לבדוק את טיבם של ״ימי הסרט״ שנערכו לעתים קרובות בימים ההם. אגודות צדקה שונות היו שולחות לרחוב צעירים שנשאו קופסאות לאיסוף תרומות והצמידו סרט נייר לבגדי התורמים. חשדנו שהתורמים אינם יודעים כלל למי ולמה הם תורמים, ושיער התרומות מוטל בספק.
הדפסנו סרטים שנשאו את הכתובת ״הקרן לזכר אורי דן״, ושלחנו את אורי דן לרחוב כדי לאסוף תרומות. ואכן, האנשים תרמו ביד נדיבה. אורי חזר למערכת כשבידו שלל נאה. (לאחר מכן שלחנו חבר מערכת אחר, בוזי זהבי, לקבץ נדבות, וגילינו שקבצן מצוי מרוויח יותר מפועל. חברת מערכת מחופשת כעוזרת בית קיבלה עבודה בדירות, וחברה נועזת אחת אף התחפשה לזונת רחוב ודיווחה על חוויותיה ברחוב הירקון.)
לפני שבא לעבוד אצלנו, למד אורי דן בטכניון, ושירותו הצבאי נדחה בשל כך. כשהפסיק ללמוד, נדרש לשרת. חששתי שמא כישרונו העיתונאי יאבד בצבא, והיה לי חבל. לכן פניתי לאלוף צבי צור, ראש אגף כוח אדם (אכ״א) בצבא, הלוא הוא צ׳רה, המג״ד שלי לשעבר, והצעתי לו להעסיק את אורי דן בשבועון צה״ל ״במחנה״. זאת היתה טעות גדולה מצדי. לא לקחתי בחשבון שאורי דן, היתום מילדות, היה זקוק לדמות אב, ושעם צאתו מתחת כנפי יחפש אב אחר. בעבודתו ב״במחנה״ הכיר את משה דיין והפך למעריצו. דיין, שהכיר תמיד בחשיבות העיתונות לקידום הקריירה שלו, אימץ אותו. אורי דן היה לעיתונאי החצר שלו, אך