״רצועת עזה״. כדי להתגונן מפני הרצועה הזאת הקימו הצלבנים שורה של מוצבים, שדמו להפליא לשורת המוצבים שלנו, באותם המקומות ממש.
מאז גברה התעניינותי. זה עלול לקרות לכל מי שמתחיל לעסוק בצלבנים: ככל שמתעמקים בנושא, כן מתרבים קווי הדמיון, כמעט בכל התחומים. בקלות יכול להתקבל הרושם שישראל היא מהדורה חדשה של ״מלכות ירושלים״ הצלבנית.
אחד מקווי הדמיון הבולטים ביותר הוא השסע בין העולים מאירופה לבין ״בני עדות המזרח״. בחברה הצלבנית זה בלט מאוד, והיה אחד הגורמים לקריסת הממלכה כולה ברבות הימים. הצלבנים האירופים, שנשלחו לארץ על ידי האפיפיור הקתולי, מצאו כאן אוכלוסייה נוצרית גדולה, צאצאי הנוצרים המקוריים, שהיוותה כנראה רוב בארץ. המוסלמים, שכבשו את הארץ כ־450 שנה לפני כן, לא כפו את דתם על בני המקום.
אילו התמזגו הצלבנים מאירופה עם ״הנוצרים המזרחים״, שהשתייכו לכנסיות המזרחיות, הם היו יכולים לבסס כאן חברה צלבנית גדולה ומאוחדת. אבל המערביים בזו למזרחים ולא ראו בהם שותפים שווי זכויות במדינתם. התוצאה: רבים מהנוצרים המזרחים שמחו כאשר חזרו המוסלמים וכבשו את הארץ מחדש, שכן המוסלמים היו הרבה יותר סובלניים. ברבות הימים קיבלו - מרצון - רבים, אולי הרוב מאוכלוסייה זו, את דת האסלאם והתרבות הערבית, והפכו לחלק ממה שנקרא כיום ״העם הפלסטיני״.
דוגמה זו עמדה לנגד עיני כאשר חשבתי על בעיית ״עדות המזרח״ במדינה החדשה. חששתי שמא אנחנו עולים על אותה דרך קלוקלת. על כך עמדתי במאמר גדול שכתבתי תחת הכותרת ״צלבנים וציונים״, בלוויית ציורים של שמואל בק.
גם כאן נתקלתי בחומת הכחשה. טאבו קיצוני התנוסס אצלנו על עניין הצלבנים.
כל רמז להשוואה כזאת עורר מיד גל של תגובות נזעמות. איך אפשר להשוות?! הרי הצלבנים סמכו על עבודה זרה, ואילו אנחנו עושים את כל עבודותינו במו ידינו! (איש לא חלם, לפני 1967, שהגלגל הזה יתהפך בקרוב.) ובכלל, אנחנו מהווים רוב גדול במדינה שלנו, ואילו הצלבנים היו שכבה דקה במדינתם! (זה נכון רק אם מתעלמים מקיום הנוצרים המזרחים.)
קם דור שלם של מומחים־מכחישים, ובראשם פרופ׳ יהושע פראוור. הוא היה איש מוזר: מחברם של ספרים עתירי ירע, אך יבשים ומשעממים, ומספר מחונן של סיפורים מרתקים ומשעשעים בעל פה. פעם נתקלתי בו כאשר סיירתי בכנסיית חג המולד בבית לחם, בלוויית עיתונאית זרה יפהפייה. פראוור התנדב מיד להדריך אותנו, והיו בפיו סיפורים מרתקים על כל פינה וכל אבן. ושוב זה קרה לי ב״דואומו״