נסיעות אלה לא נשארו גם הן בתחום הפרטי. באחת הישיבות של צמרת מפא״י תקף מישהו את משה דיין על כך שהוא מרשה לבני משפחתו להיפגש עם ״אויב״ כמוני.
כאשר הכירה רות את משה, היתה היא הדמות הבכירה בזוג. היא היתה בת משפחה בורגנית ירושלמית מיוחסת. אביה, עורך הדין שוורץ, היה דמות ידועה, ואילו הדיינים היו אז בסך הכול איכרים ועסקני מפלגה מדרג ב׳ בנהלל. רות רצתה להיות קיבוצניקית והלכה ללמוד חקלאות בבית הספר החקלאי לנערות באותו מושב. מטעמי נוחיות למד שם גם משה, התלמיד היחיד ממין זכר במוסד. השניים התאהבו ונישאו, למורת הרוח של משפחתה. גם חבריה ראו בה בוגדת, מפני שזנחה את רעיון הקיבוץ והפכה לבעלת משק במושב.
הנישואים החזיקו מעמד שנים רבות, למרות כל תעלולי הבעל. המכה הראשונה ירדה על רות במלחמת סיני. כאשר הכול התפלשו בעפר לרגלי הגנרל המנצח, הרמטכ״ל משה דיין, נערכה לכבודו מסיבת עיתונאים במלון ״דן״ בתל אביב. רות באה לשם, כדי ליהנות מההערצה העולמית. בעודה מחכה להופעת בעלה, ניגשו אליה עיתונאים זרים והמטירו עליה שאלות: ״גברת דיין, מתי אתם מתגרשים?״ כך נודע לרות הנדהמת שלבעלה יש מאהבת בשם רחל רבינוביץ.
גם הפעם התקיימה האמרה העממית שהאישה היא תמיד האחרונה לגלות. על יחסי דיין עם אשת עורך הדין כבר נפוצו אז שמועות רבות, שהפכו גם הן לפולקלור. לפי אחת מהן, מר רבינוביץ בא הביתה ומצא בסלון שלו מדים של רב אלוף. בצה״ל יש תמיד רק רב אלוף אחד.
הרכילות והפוליטיקה, שלא היו אף פעם רחוקות זו מזו. הצטלבו בפרשת הדסה מור.
לדיין היה ידיד נעורים מנהלל, דב ירמיה, שגם הוא שירת כקצין בכיר בצה״ל. לדיין לא היו שום עכבות לשכב עם אשתו של ידיד הנעורים. כדי להקל על היחסים דאג דיין לשלוח את ידידו לחזית הסורית הרחוקה. הסיפור כולו דמה להפליא לסיפורם של דוד, בת־שבע ואוריה החיתי, בהבדל חשוב אחד - ירמיה לא נהרג.
לא רק שלא נהרג, אלא שהוא הגיע במפתיע הביתה ומצא את ידידו ואשתו במצב אינטימי. הבגידה הסעירה את ירמיה, איש בעל תחושה מוסרית עמוקה בכל התחומים, והוא נרעש עד היסוד. הוא שלח מכתב זועם לפטרונו של דיין, ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן־גוריון, וגילה לו את הפרשה. הוא ציפה שבן־גוריון יפטר את הרמטכ״ל מיד.