האם זה עזר? להפך. המערכה נגד אליל הציבור גרמה להתפרצות של שנאה נגדנו, שכמוה לא חוויתי לא לפני כן ולא אחרי כן. גם פגישתי עם יאסר ערפאת בביירות, עשר שנים לאחר מכן, לא משכה אלי שנאה בממדים כאלה. צעקו עלי בכנסת. כשהגשתי הצעת חוק שבאה לאסור על שרי ממשלה לעסוק במסחר בתקופת כהונתם, היא נדחתה בזעם. כל פגיעה באליל נחשבה כמעט לחילול הקודש.
ברשות דיין נשארו ממצאים רבים ויקרים. אחרי מותו מכרה רחל, אשתו השנייה,
את כל האוסף לרשות העתיקות תמורת מיליון דולר, הון עתק בימים ההם. כך קנתה רשות העתיקות בכסף מלא את הממצאים שבכלל היו שייכים לה על פי חוק.
סמוך לאותו זמן ערכנו עוד התקפה גדולה, מסוג אחר, על דיין.
צעירה בשם אלישבע צ׳יזס ואמה פנו אלינו וביקשו למכור לנו סיפור עסיסי: פרשת יחסים אינטימיים עם שר הביטחון, שהיה בה גם סיכון ביטחוני מובהק. ״פרשת אלישבע״, כפי שקראנו לה, הפכה לסנסציה עולמית. אלישבע, שחרחורת יפה בעלת רקע משפחתית עמום - היו שמועות שונות על זהות אביה - ביקשה מדיין להתערב לטובת אחיה החייל, שהסתבך בפלילים. דיין נענה ברצון וגבה את המחיר בו־במקום. היחסים בין השניים נמשכו זמן מה. במהלכם נהג דיין לבלות עמה במקומות שונים, תוך שהוא מנהל את ענייני הביטחון בטלפון מחדר המיטות.
אמה של הצעירה דאגה היטב לעתידה: היא החביאה מכשיר הקלטה מתחת למיטה. בסוף ביקשה לסחוט את שר הביטחון, והוא נאלץ לשלם סכום נכבד להשתקת העניין. את ההסכם בין הצדדים ערך עורך דין מכובד. אלישבע ואמה לא קיימו את ההסכם, ופנו אלינו. מובן שגם את מסמך ההסכם קיבלנו ופרסמנו.
הכול הזכיר את ״פרשת פרופיומו״, שהסעירה את בריטניה כמה ״שנים לפני כן. ג׳ון פרופיומו, שר המלחמה הבריטי, הסתבך עם זונה בשם כריסטין קילר, שניהלה באותה עת מערכת יחסים גם עם הנספח הימי של ברית המועצות. אחרי ששיקר לפרלמנט, נאלץ פרופיומו להתפטר. (אחת הגיבורות של הפרשה היתה יפהפייה ממולחת בשם מנדי רייס־דייווים. לימים נישאה מנדי לישראלי רפי שאולי והפכה למלכת חיי הלילה של תל אביב. נהניתי לשוחח איתה.)
גילויינו על פרשת אלישבע נקראו בצימאון, ותפוצת ״העולם הזה״ הגיעה לשיא שלא ידענו כמוהו. בניגוד לעקרונותינו, הבטחנו לאלישבע ולאמה תשלום עבור החומר. אך כאשר גברה ההתעניינות העולמית בפרשה, הן מכרו את הסיפור