וייתכן שלשיחות עמו היתה השפעה על הרבו בעתיר. מכל מקום, בפאריס החלה דרכו המהירה של סנה מהימין המתון אל השמאל הקומוניסטי. אינני מאמין שהיתה לו ״התגלות״, כמו שהיתה לשליח פאולוס בדרך לדמשק (לפחות כך מסופר ב״ברית החדשה״). בימים ההם, מיד אחרי מלחמת העולם השנייה, האמינו רבים בעולם שלא ניתן עוד לעצור את הצבא האדום האדיר, שזה עתה ניצח את היטלר, ושיכבוש במהרה את כל אירופה ואסיה. לדעתי האמין סנה שאם יצטרף למחנה זה בעוד מועד, יהיה הוא שליט הארץ מכוחו ובחסותו של הצבא האדום. כמה מחסידיו של סנה הודו בכך אחר כך בחצי פה, אך ניסחו זאת אחרת: סנה אכן האמין שהצבא האדום יגיע בקרוב לארץ, אך חשב שהוא יוכל להציל את היישוב, אם יעמיד פנים של מדינאי פרו־סובייטי. אני מפקפק בזה. בעיני היה סנה ציניקן ואופורטוניסט גמור, שפשוט הימר על הסוס הלא נכון.
סנה היה בעל מוח אנאליטי מבריק. השוויתי אותו לשעון מהסוג שהיה מקובל באירופה בדורות הקודמים: שעון שולחן מתחת לכיפת זכוכית, כך שניתן היה לעקוב אחרי פעולת המנגנון של גלגלי השיניים. הצרה של סנה היתה, לדעתי, שהכוח השכלי המרשים שלו, שהפך אותו גם לנואם מרתק, לא היה קשור לאינטואיציה פוליטית. אינטואיציה מחייבת יכולת רגשית, חוש להבנת הכוחות הבלתי־רציונליים הפועלים בשטח. (אני גאה באמרה שטבעתי: ״זה לא רציונלי להתעלם מהכוחות הלא רציונליים הפועלים בפוליטיקה.״)
האינטליגנציה השכלית הצרופה של סנה לא היתה מצוידת בבלמים. היא הגיעה למרחקים, מבלי שתרוסן על ידי ספקות וחוכמת חיים. ב־1946 זה היה בהחלט סביר לחשוב שסטאלין יגבר על הדמוקרטיות המערביות. אבל אדם חכם צריך היה לדעת שזה לא ״מוכרח״ לקרות, שהדברים עשויים להתפתח לגמרי אחרת. לסנה לא היו ספקות כאלה. עם פרוץ מלחמת תש״ח הצטרף למפ״ם, המפלגה השמאלית החדשה שקמה באיחוד בין השומר הצעיר ואחדות העבודה. בהמשך השתלט על האגף השמאלי של מפ״ם, ומנהיגי המפלגה החלו חוששים מפניו. כשהתברר שהוא מקים במפלגה תאים משלו, הם גירשו אותו. יחד עמו גורשו רבים מחסידיו, שסולקו מקיבוציהם.
באותו זמן פרצה שערורייה גדולה, כאשר התגלה מכשיר האזנה של השב״ב (״שין־בית״, בכינויו דאז) בשולחן הכתיבה של מאיר יערי, מנהיג מפ״ם. ״איסר הקטן״, ראש השב״ב, טען אחר כך שהכוונה לא היתה להאזין ליערי אלא לסנה, שהיה חשוד בריגול לטובת ברית המועצות.
סנה גר אז בדירה צנועה ברחוב גורדון, בקרבת הים, ושם ריאיינתי אותו.