להשאיר לקשישים ממנו. היעדרו משדה קרב הכתים אותו בעיני רבים ולא נשכח במשך עשרות שנים.
היחסים בין בני אדם נקבעים, לעתים קרובות, ממבט ראשון. בינינו נוצרה במבט הראשון אנטיפתיה. האיש לא מצא חן בעיני. אני מקווה שהתגובה שלו היתה דומה.
מכיוון שלא הייתי היחיד שהרגיש כך, נשאלת השאלה: מה יש בו בשמעון פרס שדוחה ממנו בני אדם? מדוע לא זכה מעולם בבחירות, אף שאיש לא השתדל יותר ממנו לרכוש את לב הבוחרים? מדוע נכשל שוב ושוב בהתמודדות עם בני אדם - מול משה דיין, מול יצחק רבין, אפילו מול משה קצב?
עוד בהיותו ילד בעיירה בפולין היו חבריו בבית הספר היהודי מתנכלים לו, ואחיו הצעיר נאלץ להגן עליו שוב ושוב. נראה שאז נוצרה בו תשוקה לאהבה שאינה יודעת שובע: כל חייו הם רדיפה רצופה אחרי אהדה וכבוד, שחמקו ממנו. רק לאחר שעבר את גיל ה־80 זכה בהם. השוויתי אותו פעמים רבות לסיזיפוס שבאגדה היוונית, האיש שהאלים גזרו עליו לגלגל סלע כבד לראש ההר, ובכל פעם כשהתקרב ליעדו נשמט הסלע והתגלגל למטה.
כאחד מחוג צעיריו של בן־גוריון(״נערי בן־גוריון״ בלשון ״העולם הזה״) הוא עלה במהירות בדרגות השלטון וקיווה שבן־גוריון ימנה אותו לשר הביטחון - ואז הודח בן־גוריון. כש״הזקן״ הקים מפלגה משלו, רפ״י, עמל פרס ימים ולילות כדי להופכה לכוח פוליטי מרכזי. אך כאשר צורפה רפ״י לממשלה ערב מלחמת ששת הימים, היה זה משה דיין שהפך לשר הביטחון ולאליל ההמונים. פרס נאלץ להמתין שנתיים עד שצורף לממשלה, בתפקיד שר זוטר.
כאשר הודחו גולדה מאיר ומשה דיין בעקבות מלחמת יום הכיפורים, ופנחס ספיר סירב לקבל את ראשות הממשלה, פרס קיווה שמפא״י תמנה אותו לתפקיד זה, אך יצחק רבין הועדף על פניו ברגע האחרון. כשרבין הסתבך בפרשת ״חשבון הדולרים״ ערב הבחירות ב־1977 ופינה את מקומו לפרס, היה זה מנחם בגין שזכה בבחירות, בפעם הראשונה בחייו, ופרס נאלץ ללכת לאופוזיציה. ארבע שנים לאחר מכן, במוצאי יום הבחירות ב־1981, כבר הכריז עליו דוברו כעל ״ראש הממשלה הבא״, אלא שעד הבוקר התברר שבגין הוא שניצח.
כאשר הושג הסכם אוסלו ההיסטורי - היו אלה רבין וערפאת שזכו בפרס נובל.
רק במאמץ אדיר, תוך גיוס כל מכריו בעולם, הצליח פרס ברגע האחרון להשתחל בין מקבלי הפרס.
כאשר נרצח רבין ונראה שמפלגת העבודה אינה יכולה להפסיד בבחירות הצליח פרם בכל זאת להפסיד. ואפילו כשהציג את מועמדותו לתפקיד נשיא המדינה -