בהמשך לרעיונות אלה קבע המנשר העברי: ״ישראל היא חלק בלתי־נפרד מארץ ישראל. ארץ ישראל היא חלק בלתי־נפרד מהמרחב השמי.״ ובהמשך: ״השתרשותה של מדינת ישראל במרחב, כשותפה בת חורין בעיצוב דמותו ועתידו יחד עם שאר עמיו וארצותיו, היא ציווי מוחלט למדינה.״
עיקרון שני קבע ש״ארץ ישראל היא ארץ אחת - מן הים ועד המדבר. איחודה מחדש של ארץ ישראל, שאיפת־היסוד של כל בניה, לא ייכון אלא על ברכי שותפות־אמת בין האומה העברית והאומה הערבית בארץ.״
עיקרון שלישי דרש את ״הפיכת המיעוט הערבי בתוך מדינת ישראל לשותף במבנה המדינה ובעתידה״.
המנשר הכיר חד־משמעית בקיומה של אומה פלסטינית, דבר שהוכחש באותם ימים באופן מוחלט על ידי כל מנהיגי המדינה. ״ארץ ישראל השלמה היא מולדתן של שתי אומותיה: העברית, שהשיגה את עצמאותה במסגרת מדינת ישראל, והערבית הפלסטינית, שלא זכתה עדיין לעצמאותה.״ ברוח המאמר שכתבתי שנתיים לפני כן, בעת המשבר בירדן, קבע המנשר ש״מדינת ישראל תושיט עזרה מדינית וחומרית לתנועת־השחרור של בני האומה הפלסטינית בממלכת הירדן, ברצועת עזה ובמחנות הפליטים, השואפים להקים מדינה פלסטינית חופשית, שתהיה שותפה למדינת ישראל.״
בפועל הציע המנשר פדרציה בין מדינת ישראל ומדינת פלסטין, שתשתרע משני עברי הירדן, אחרי חיסול הממלכה ההאשמית. הפדרציה היתה אמורה להתחיל כברית רופפת בין ישראל ופלסטין, ולהתעמק בהדרגה, שלב אחרי שלב, תוך הסכמה הדדית, לפדרציה הדוקה יותר. נאמר שבשלב הסופי תקום ממשלה פדרטיבית משותפת, לצד הממשלות של שתי המדינות.
גם למושג ״פדרציה״ חיפשתי מילה עברית חדשה. המצאתי את המושג ״אוגדת הירדן״. זה היה, כמובן, לפני שצה״ל החליט להקים דיביזיות ולקרוא להן ״אוגדות״.
פדרציה זו היתה אמורה להוות גרעין לאיחוד רחב יותר, קונפדרציה שמית, שקראתי לה ״האמנה השמית״. גם היא היתה אמורה להתפתח בהדרגה, עד לכדי ״ארצות הברית של קדמת־אסיה וצפון אפריקה״.
גם היום, אחרי כל השנים האלה, אני מוכן לחתום על המסמך הזה, בשינויים סמנטיים קלים.
אחרי מלחמת ששת הימים והתחלת הכיבוש הפך המושג ״ארץ ישראל השלמה״ לסיסמת הימין ואף קיבל צביון פאשיסטי. אבל כאשר ניסחנו את המנשר, הוא היה