סארטר, לדוגמה - חרד באמת לגורל המדינה. נגע ללבי מברק בהול שקיבלתי ממנו בשיא ימי החרדה שלפני מלחמת ששת הימים. הוא שאל אם החרדה בישראל אמיתית או מדומה. עניתי לו, כמובן, שהיא אמיתית לגמרי.
אחרי המלחמה ההיא, כשהופיע בארצות הברית ספרי ״ישראל בלי ציונים״, הוא שכנע הוצאה גרמנית חשובה מאוד להוציאו לאור, ופרסם פרקים ממנו בהמשכים בשבועונו. הוספתי למהדורה הגרמנית פרק מיוחד, שבו ערכתי השוואה בין ישראל ופרוסיה - נושא שהיה קרוב ללבו של אוגשטיין, מאחר שכתב ספר על פרידריך הגדול, מלך פרוסיה במחצית השנייה של המאה ה־18.
במשך השנים הזמין אצלי כמה וכמה מאמרים ל״דר שפיגל״, בין השאר מאמרים ביוגרפיים על מנחם בגין ואריאל שרון. הוא כתב הקדמה לספר גרמני של שיחות איתי(״שני עמים, שתי מדינות״), וגם ניאות להופיע בסרט גרמני עלי.
הצטערתי מאוד כאשר נפטר בגיל 79 מדלקת ריאות. הוא הזכיר לי את ההיפוכונדר שביקש לרשום על המצבה שלו: ״אמרתי לכם!״
הופעותי התדירות על דפי ״דר שפיגל״ תרמו לכך שהפכתי לאדם די ידוע בגרמניה. פעם, בשנות ה־60, כאשר הגעתי לנמל התעופה של פרנקפורט, ניגש אלי מוכס קשיש ושאל: ״נכון שאתה האיש שרוצה לעשות סדר שם למטה?״ נהניתי מהניסוח הכל־כך גרמני: ״לעשות סדר״ במקום ״לעשות שלום״, ו״שם למטה״ במקום ״המזרח התיכון״.