אלג׳יריה להינתק מזיקתם לכובש הצרפתי ולתמוך במלחמת השחרור. כך ירוויחו כולם: לוחמי השחרור האלג׳ירים ידעו שלפחות חלק מהציבור הישראלי תומך בהם, ויזכרו זאת ביום הניצחון; יהודי אלג׳יריה יפחיתו את רמת השנאה שנוצרה נגדם בקרב הרוב המוסלמי בארצם; ישראל תשפר את מעמדה בעולם הערבי.
התלהבתי לרעיון. הנה דרך לעשות משהו מעשי, משהו שתהיה לו השפעה בכמה מישורים. סיפרתי על כך בישיבה הבאה של ״הפעולה השמית״, וכל הנוכחים תמכו בעניין. כך קם ״הוועד הישראלי למען אלג׳יריה חופשית״. החלטנו לשתף בו כל מי שמוכן לתת יד, גם מחוץ לחוג שלנו. מודעות של הוועד התפרסמו ב״העולם הזה״ (בלי תשלום, כמובן). הן נועדו לשרת שתי מטרות שלובות: להשפיע על דעת הקהל הישראלית ועל היהודים באלג׳יריה, שם אמור היה הפל״ן להפיץ את הטקסטים. הוא אכן עשה זאת.
אחת המודעות האלה נשאה את הכותרת ״נתמוך היום באלג׳יריה של מחר״. נאמר בה, בין השאר: ״אלג׳יריה החופשית, הדמוקרטית, השלמה - קום תקום!... שוחרי החופש ובעלי המצפון בעולם כולו תומכים בשאיפתו הנחושה [של העם האלג׳ירי] לעצמאות... אנו מאמינים, שתמיכת עם ישראל בשאיפות לעצמאות של העם האלג׳ירי בהווה תשמש יסוד ליחסי ידידות בין שני העמים בעתיד, וכי תסייע לסלילת הדרך אל השלום בין ישראל לשכנותיה.״
מודעה אחרת ב״העולם הזה״ הכילה שורה של תשובות לשאלות שבהן נתקלנו. בתשובה לשאלה אם פעולתו לא תרגיז את צרפת, ספקית הנשק העיקרית של ישראל בתקופה ההיא, כתבתי שצרפת תנטוש אותנו ממילא ברגע שתגיע לשלום באלג׳יריה.
פניתי אל ראשי מפ״ם בהצעה להצטרף לוועד. הם דחו אותה על הסף. השפה האנטי־אימפריאליסטית שלהם לא הפריעה להם לתמוך בפועל במדיניות הממשלה, שתמכה במשטר הקולוניאליסטי הצרפתי. לא הופתעתי.
הארץ סערה אז סביב פרשת לבון, משפט אייכמן וחשיפת ישראל בר, והפעולה שלנו - שנראתה בעיני רבים כתימהונית - לא משכה תשומת לב רבה. אבל היו לה השלכות.
כאשר שמעו אנשי הפל״ן מפי קוריאל כי עם מייסדי הוועד שלנו נמנה גם נתן ילין־מור, ראש מחתרת לח״י, הם העבירו לנו בקשה מהפכנית: שנשלח להם מומחים לחבלה שרכשו ניסיון ב״קבוצת שטרן״(כפי שקראו ללח״י בחו״ל). המדריכים היו אמורים להדריך את חבלני הפל״ן במחנות אימונים ביוגוסלביה או בתוניסיה.
ילין־מור בדק ומצא שאין מתנדבים. הזדמנות חשובה הוחמצה.