בפני הסתערותה הצבאית של מעצמה גדולה בימינו. בהעדר מבנה מרחבי כזה לא תתכן עצמאות של ממש למדינה קטנה, תהיה זאת ארץ ישראל, סוריה או עיראק, וסופה להשתעבד למעצמה אימפריאליסטית זרת יתר על כן, לא תתכן ריבונות אמתית אף לאחת מהמדינות השמיות בל עוד יתקיים באחת האחרות בסיס צבאי זר, בעל שדות-תעופה ומתקנים להטסת כעצות מעופפות. עצמאותה של כל מדינה שמית מסוימת יש בה, איפוא, משום ענין חיוני לכל חברותיה.
אין קיום לארץ ישראל מפותחת במרחב שמי נחשל. תעשיה ארצישראלית בעלת מאות אלפי פועלים תהיה זקוקה לשוק נרחב המסוגל לקלוט את מוצריה, לחמרי-גלם ולאספקה סדירה של תוצרת חקלאית. טובת כל המדינות השמיות מחייבת, איסא, לכונן מערכת כלכלה מרחבית; והרמת רמת-המחיה של אוכלוסית כל חלקי המרחב היא ענין חיוני דוקא לחלקים המפותחים יותר.
החידקל והפרת, האורונטס, הליטני והירדן מסוגלים להפרות במשותף שטחים עצומים, ולספק במשותף את האנרגיה החשמלית הדרושה לפיתוח המרחב. במערכה מתוכננת אפשר לנצל להשקאת סוריה, הלבנון, ארץ ישראל ועבר-הירדן כמות של ½14 מיליארד מטרים מעוקבים לשנה. ניצול חלקי של אחד הנהרות, ללא תכנון מרכזי, יהיה תמיד בלתי רציונלי; ובסופו של דבר אף יתנקם במושכי-ההנאד, הזמניים, מאחר שכרוכה בו מניעת פיתוח מתאים של שטחי הזולת ופגיעה בכושרם הכלכלי ורמת מחיתם.
רק בכחות משותפים מסוגלות ארצות המרחב השמי לפתח את אוצרותיהן הטבעיים לטובת עצמן, מבלי להשתעבד לאינטרסים כלכליים של מעצמות אימפריאליסטיות זרות.
קיצורו של דבר: ארץ-ישראל היא חלק בלתי-נפרד מן המרחב השמי. אין היא אי מבודד. גורלה קשור קשר בל-ינתק עם גורלן של שאר הארצות השמיות, ובמיוחד של ארצות ״הסהרה הפורה״. היא לא תשתחרר שחרור אמתי ומוחלט כל עוד גם אחת מחברותיה תהיה משועבדת. זהו הכלל היסודי הראשון.
היסוד השני של המציאות השמית הוא קיומה, זה למעלה ממאה