עם נצחון המהפכה הארצישראלית יגיע השלב השלישי והעיקרי שלל המהפכה השמית. המדינה הארצישראלית תתחזק במידה עצומה ע״י קליטתם של כשני מליוני מהגרים מבני הפזורה היהודית, הקמת צבא ארצישראלי ומשק ארצישראלי ממלכתי. הנציגים הדיפלומטיים של ארץ ישראל יופיעו על הבמה הבינלאומית כבאי כחה של מעצמה חזקה, בת-חורין.
על רקע זה אפשר יהיה לגשת להגשמתה בפועל של המהפכה השמית. הממשלה הארצישראלית, אשר רעיון האיחוד השמי יהיה אבן-היסוד של תפיסתה המדינית, תפעיל בכוון זה את מלוא עצמתה. הברית השמית תחדל להיות סיסמא תעמולתית ותהפוך הצעה מדינית ריאלית. אשר יתרונותיה יהיו גלויים לכל הצדדים. העזרה הממשית אשר המנר שלה הארצישראלית תוכל להושיט ליסודות הקידמה בנל הארצות הש-מיות, למתור שרידי השעבוד האימפריאליסטי ולחמול סופי של המשטר הפיאודלי-עדתי, תהיה לגורם מציאותי ממדרגה ראשונה.
אף כי אין טעם רב לקבוע כללים נוקשים לצורתו המוחשית של האיחוד השמי, שתהיה בהכרח כפופה לתנאים הפנימיים והחיצוניים של אותה שעה, הרי קרוב לודאי שיתגשם תחילה בסהרון הפורה, היינו שיכלול את כל הטריטוריות הנוכחיות של ארץ-הירדן, עבר-הירדן, הלבנון, סוריה ועיראק. המדינות שתתגבשנה תשמורנה על ריבונותן בענ-ינים פנימיים, אולם תהיינה כפופות לשלוש רשויות מרחביות על-מדינתיות - הרשות הצבאית, הרשות הכלכלית והרשות לניצול הנהרות. כן יצטרך להיווצר מרכז מתאים למדיניות החוץ, ומוסד בקורת לשאלות החינוך.
על רקע זה כדאי לבדוק את היחסים עם המדינה השמית השניה בחשיבותה - מצרים. אף כי הנה שמית בתרבותה ובלשונה, יש הבדל פינה לבין העמים השמיים אשר מעבר מזה לתעלת סואץ. התנועה הלאומית המצרית לא היתה חלק בלתי נפרד מהתנועה הלאומית הערבית, אלא הלכה בדרכים משלה. סיבת הדבר באינטרסים הטבעיים של מצרים, אשר קבעו לה אפיקי-התפשטות מסוימים מאז שחר ההיסטוריה. אפיקים אלה פונים דרומה, לסודאן, ומערבה, לעבר לוב.