ותפארתה של הארץ - הגבורים הנעלים של צידון וערי כנען, שאול ואחאב, אלכסנדר ינאי ובר-כוכבא, כליד, עמר וצלח-א-דין, חללי אל-פתאת, תל-חי ונילי. כבר היום מושכות דמויות אלה את דמיונם של הסופרים העבריים הצעירים, שאינם מגלים עוד כל ענין בדמויות הפזורה. זהו חוק הטבע. ואין זה מקרה שגם הערבים המשכילים מגלים כיום מחדש כי הדם הזורם בעורקיהם אינו כלל דם ערבי ברובו, אלא דם ארצישראלי, דם בגי כנען ושומרון ויהודה. טענה זו משמשת היום נימוק בידי הריאקציה. מחר ישמש יסוד להכרה לאומית חדשה.
שלושה גורמים מעונינים כיוס בגורלה של ארץ-ישראל:
האומה העברית החדשה, בני הפזורה היהודית השואפים להגירה והאוכלוסיה הדוברת ערבית. הצרכים של ארץ-ישראל ושל כל הגורמים גם יחד מחייבים את התמזגותם ההדרגתית לאומה ארצישראלית חדשה ואחידה. היוזמה ההיסטורית להמחשת תהליך זה נתונה בידי האומה העברית.
תהליך גדול זה, שיהיה מחויב ע״י טבע הדברים באותה שעה ושישתלב עם התהליך הנרחב של המהפכה השמית הגדולה, יוליד בדור אחד או שנים הכרה לאומית חדשה. כך היה הדבר בכל ארצות אמריקה. כך קורה היום בברית המועצות. כך יקרה הדבר בארץ-ישראל. עד יבוא היום ובנינו לא יאמרו עוד ״עברי אנכי״ ו״ערבי אנכי״, אלא - בנים אנחנו למולדת הארצישראלית.
מאמץ היסטורי כזה יכול להיעשות רק ע״י עילית חדשה, ע״י אנשים אשר חייהם לפניהם והמוכנים להתחיל מן היסוד, מן ההתחלה הראשונה. לכך אינה מוכשרת מנהיגות זקנה אשר עצמותיה יבשו, חניכי הפזורה הכפופים לתפיסה עבושה של ימי העדה היהודית. אלה מבקשים להם רק מנוחה, מנוחה של התחמקות והתעלמות מתפקידי ההיסטוריה. הם משלים את עצמם שיוכלו להינתק מן המציאות של המרחב השמי שאינה מובנת להם, ולמצוא להם מקלט אחרי חומות הגיטו של מדינת-חלוקה זעירה, שתעמוד ברשות עצמה מבלי להיות תלויה בתהליכים הגיאו-פוליטיים הגדולים.
חלוקה כזאת - לא תהיה.