החד-צדדית של הסכסוך.
10 אין פירוש הדבר שיש לשלול אוטומטית את הסיפור הישראלי ולקבל ללא-ערעור את הסיפור הפלסטיני, ולהפך. ואולם, חובה היא להקשיב לעם האחר בראש פתוח ולהבין את הצד שלו בסכסוך ההיסטורי, על מנת לבנות גשר בין שני הסיפורים הלאומיים ולאחדם לסיפור משותף.
11 כל דרך אחרת תביא להמשך הסכסוך עד אין קץ, כשתקופות של רגיעה שטחית והתקרבות מדומה נקטעות שוב ושוב על-ידי התפרצויות של מעשי-איבה אלימים בין שני העמים בארץ ובין ישראל והעולם הערבי. נוכח ריבוי הנשק להשמדה המונית במרחב, עלולים סיבובי-מלהמה נוספים להביא לחורבן כל הצדדים.
12 במרכז הסכסוך הזה עומד עכשיו העימות בין הלאום הישראלי-יהודי לבין הלאום הפלסטיני-ערבי. במהותו זהו סכסוך לאומי, אף שיש לו השלכות דתיות, חברתיות ואחרות.
13התנועה הציונית הייתה, ביסודה, תגובה יהודית על התעוררות התנועות הלאומיות האירופיות, שכולן היו אנטישמיות, מי פחות ומי יותר. מאחר שהיהודים נפלטו מאומות אירופה, החליטו חלק מהיהודים לכונן את עצמם כאומה נפרדת, על פי הדגם האירופי החדש, ולכונן מדינה לאומית משלהם, שבה יוכלו לקחתאת גורלם בידיהם.
14 מתוך מניעים מסורתיים ודתיים, פנתה התנועה הציונית לעבר ארץ-ישראל (פלסטין) והחליטה להקים את מדינת-היהודים בארץ זו. סיסמתה הייתה "ארץ ללא עם לעם ללא ארץ." סיסמה זו נבעה לא רק מאי-ידיעה, אלא גם מן היהירות הכללית ששררה באותם ימים באירופה כלפי עמים לא-אירופיים.
15 פלסטין לא הייתה ריקה - לא בסוף המאה ה-19 ולא בכל תקופה אחרת. חיו בה אז כחצי מיליון תושבים, ו-90% מהם היו ערבים. מובן מאליו שאוכלוסייה זו התנגדה לחדירת מתנחלים זרים לארצה.
16 כמעט בו-זמנית עם עליית התנועה הציונית קמה התנועה הלאומית הערבית, שלחמה תחילה בממלכה העות'מאנית, ולאחר מכן במישטרים הקולוניאליים שקמו עם חורבנה בתום מילחמת-העולם הראשונה. אחרי שהבריטים הפכו את "פלסט״ן" למדינה נפרדת, ותוך כדי מאבק בחדירה הציונית, התגבשה בארץ תנועה לאומית ערבית-פלסטינית נפרדת.