קורא יקר 4
קורא יקר,
אנשי השין-מם (הוא השבועון המסויים) רגילים למיין את השנים לפי אופי הפעולה העיקרית של המישטר נגד העולם הזה בכל שנה.
כך היתה לנו, בשעתו, שנת ההתנקשות. היתה זו שנת הפצצות. שנת שבועון־הרפש. שנת חוק-לשון-הרע. שנת תשכ״ד היתה שנת השגרירים.
זו הפעם הראשונה הופעלו שגרירי גולדה מאיר באופן גלוי נגד העולם הזה בחו״ל. ציר ישראל בפאריס השמיץ אותנו בפגישה רישמית עם עורכי העתון החשוב ביותר במערב אירופה. שגריר ישראל ברומא שלח מכתב, על נייר־המכתבים הרישמי, לראש עיריית פירנצה, בו הביע את התקווה כי "כבודו לא ילכלך את העיר פירנצה, היקרה לכולנו, בנוכחותו של ברנש זה" - הוא עורך העולם הזה. פעולות אחרות, לא פחות קיצוניות, נשארו עדיין סודיות.
מה המריץ את גולדה להפעיל את שגריריה בצורה בלתי-רגילה זו? היתה זאת ההכרה הבינלאומית הגוברת בתפקידו של העולם הזה וברעיונותיו. עתון צרפתי אדיר-השפעה פנה אל עורך שבועון זה בבקשה להביע מעל עמודיו את תוכניתנו לפתרון בעיית-הפליטים. סידרה חסרת-תקדים זו היכתה גלים בעולם, הועתקו בבטאונים רבים בארצות אחרות. בטאון ממשלתי עיראקי פירסם אותה במלואה, תוך ויכוח נוקב. בטאון ממשלתי ירדני הקדיש לה סידרה נגדית משלו, תוך התקפות פרועות.
לפני ואחרי סידרה זו הוזמנו השנה אנשי העולם הזה למיפגשים בינלאומיים, נתבקשו להשתתף בכתבי-עת זרים, רואיינו על-ידי שרותי טלביזיה ועל־ידי כתבי-חוץ בעלי שם עולמי.
אך כל זה אינו מאשר את הכלל ש״אין נביא בעירו". כי בד בבד עם ההכרה הבינלאומית בחשיבות העולם הזה, גדלה ההכרה בשבועון המסויים בארץ עצמה. כבר נאמר כי תפוצת העולם הזה מהווה הצבעת-אמון שבועית, וכי הקוראים מצביעים ליד הקיוסק בפרוטותיהם. השנה נחלנו בחזית זו נצחון ששום מפלגה ישראלית לא ראתה עוד כדוגמתו.
תוך שבועות מעטים, עם השלמת הבדיקה של המוסד-לביקורת-התפוצה, יתפרסמו המיספרים המדוייקים. כבר עתה מותר לקבוע כי תפוצת העולם הזה עלתה בשיעור שאין לו תקדים - לא בדברי ימי העולם הזה עצמו, ולא בדברי ימי העתונות העיברית בכלל. עלייה זו מתקרבת ל-50% תוך שנה וחצי. היא גרמה לעלייה תלולה גם בכמות המודעות, למרות החרם המוחלט של הממשלה, והדבר מצידו איפשר את הגדלת העתון.
אולם לא ההד בחו״ל, ולא מיספרי התפוצה, מהווים קנה־מידה אמיתי לגבי השין־מם, אלא מידת השפעתו על עיצוב דמות המדינה. היו שקיוו כי ההצלחה תקלקל את העולם הזה, וכי נצחונותיו יחלישו את רוח-ההעזה, את "רוח הקומאנדו" שלו. היו שהאמינו כי ההתאפקות, בה נהגנו כלפי ממשלת אשכול, אחרי שטבענו את הסיסמה "תנו לו שאנס!", היא סימן של הזדקנות או התרככות. הם טעו - וגליון זה עצמו יעמידם על טעותם.
העולם הזה גילה השנה העזה ספרותית ("פרשת אלכסיס") והעזה ציבורית (סידרת הגילויים על מפקד־המישטרה יעקב קנר, למשל.) הוא נשאר הכתובת היחידה לכל המחפש עתון לוחם ובלתי־תלוי - החל ב״אדם השלישי" וכלה בגיזלה כפרי. אין איש חשוב במדינה המרשה לעצמו שלא לקראו - אם כי לא כל איש־צמרת מעז להודות בכך, כאותו שר שהשבועון מונח תמיד, באופן הפגנתי, על שולחן עבודתו.
בלי מורא, בלי משוא־פנים - גם בתשכ״ה. אני מאחל לך, קורא יקר, שנה טובה.
אורי אבנרי