קורא יקר,
זה קרה באחת הארצות הרחוקות ביותר מישראל: צ׳ילי. אחד אדוארו גריי ניצח השביע ברוב ניכר את יריבו, איש בשם סאלבאדור אלנדה, בבחירות לנשיאות.
האם זה מעניין? הקורא הישראלי הממוצע עלול להגיד, בגילוי-לב: לא כל כך.
אולי זה יהיה יותר מעניין אם נוסיף כי אלנדה הוא מארכסיסט, מועמדם של הקומוניסטים והסוציאליסטים. רבים ניבאו לנצחונו. אילו נבחר, היה מועמד סוציאליסטי מהפכני מגיע בפעם הראשונה לשלטון ביבשת זו באמצעות הקלפי. בצידה של קובה היתה מתייצבת מדינה דרוםאמריקאית נוספת.
הידיעה תהיה עוד יותר מעניינת אם נוסיף כי פריי הוא נוצרי סוציאל-דמוקראטי, שהבטיח רפורמה קרקעית, פיקוח על ההון הזר, ועוד. הכל מסכימים כי אמריקה הלאטינית זקוקה לרפורמה חברתית עמוקה ביותר, וכי אם ייכשל הסוציאליזם המתון, לא יהיה מנוס מסוציאליזם מהפכני, נוסח קאסטרו. על כן נראה נצחונו של פריי כנסיון אחרון לפני המהפכה.
האם אמנם ישים פריי קץ לניצול המוני צ׳ילי בידי אילי-ההון הצפון-אמריקאיים? לשון אחרת: האמנם יסכימו אילי-הון אלה לקיומו של מישטר המסוגל והמוכן לבצע רפורמה אמיתית, או שירוקנו אותו מתוכנו? ועוד לשון אחרת: האמנם מסוגל ההון הצפון-אמריקאי לוותר מרצון על פירותיו השופעים, או שלא יניח ליבשת הדרומית ברירה אלא זו שבין עוני חסר-ישע לבין מהפכה אלימה?
* * *
כל זאת לא תקרא בעתונות הישראלית, כשם שלא תקרא זאת בעתונות האמריקאית. בבואן לדווח על מאורעות בינלאומיים, אין הבדל בין השתיים.
זהו ליקוי יסודי בעתונות הישראלית, ואותו בא המדור בעולם של העולם הזה שחודש לאחרונה, לתקן.
לכאורה, עובדה היא עובדה, ולא חשוב מי מדווח עליה. אן זו אשלייה. לאדם העסוק של המאה ה-20 פשוט אין פנאי להתמחות ברקע המאורעות ב-150 ארצות. הידיעה היבשה - כי פריי ניצח את אלנדה, למשל - שוב אין לה כל משמעות בעיניו.
לכן חשוב מי מדווח על הידיעה, וכיצד הוא מפרש אותה בעת ,.יסוח הדו״ח. וכאן מתחילה הצרה.
* * *
העתונות היומית הישראלית יונקת את ידיעותיה הזרות בעיקר משני מקורות: מסוכנויות-הידיעות ומכתבי-החוץ.
הסוכנויות שייכות כולן לגוש המערבי. יתר על כן, מעצם טבען הן משקפות את הגישה האדוקה ביותר של העולם המערבי.
עתונים בעלי רמה לא היו משתמשים בתוצרת הסוכנויות כמות שהיא. אפילו יומונים אמריקאיים רצינים משתמשים בה רק כבחומר גולמי. העובדות הנמסרות עלידי הסוכנויות עוברות שם דרך המסננת המערכתית - עורכי-החוץ, הפרשנים ואנשיהשיכתוב. אלה אינם דואגים רק לכך שהקורא הנורמלי יבין את תוכן הידיעות ורקען, אלא גם מספקים את הפרספקטיבה התואמת את קו העתון.
בישראל אין ליומונים מנגנון כזה, ולרוב גם חסר להם צוזת המוכשר למלא תפקיד זה. החומר הגולמי של הסוכנויות עובר ישר לעמודים הראשונים, מודפס כמות שהוא. התוצאה: לא זה בלבד שהקורא אינו מבין, לעיתים קרובות, מה המשמעות האמיתית של הידיעות, אלא שהוא גם ניזון באופן רצוף ובלעדי מתעמולה מערבית. תעמולה זו טמונה בניסוח הידיעות עצמן.
* * *
כתבי-החוץ הישראליים אינם משנים מצב זה.
כמעט כולם מסתפקים בקריאת העתונים במקומות מושבם, מעבירים את תמציתם לארץ במסודר, של כתבות אותנטיות משלהם. כתבי-החוץ הישראליים בוושינגטון מעבירים את תוכן עתוני רדשינגטון וניו-יורק, הכתבים בפאריס את תוכן עתוני פאריס.
לקורא נידמה שהוא קורא את דעת הכתב, אך למעשה אינו מקבל אלא את תמצית העתונים הזרים - המשקפים, כמובן, את השקפת ארצותיהם. (אגב, כיום באים לארץ כמה מעתוני-החוץ באותה מהירות כמו הכתבות של כתבי-החוץ הישראליים, הלקוחות מהם כמעט מילה במילה.)
יש עוד מקור, המזין את הקורא הישראלי המתעניין בחדשות-חוץ. זהו השבועון טייס, שתפוצתו בארץ גדולה (יחסית) מתפוצתו בכל ארץ אחרת.
טיים הוא עתון ימני קיצוני, הרואה את עצמו מכשיר במלחמת-הקודש נגד הקומוניזם. אין בו אף ידיעה אחת שאינה כתובה ברוח השקפה זו - אפילו במדור הספורט או הקולנוע. הקורא, שנידמה לו כי קיבל אינפורמציה מקיפה על המאורעות בעולם, קיבל למעשה מנה של תעמולה, בה צפות הידיעות כמו איטריות במרק.
יש להזכיר מקור-השפעד, נוסף: קול ישראל, שגם הוא תלוי בחדשותיו כל-כולו בסוכנויות הזרות. כמעט כל חדשות-החוץ שלו טבולות בתעמולה מערבית, כשם שחדשות-הפנים שלו אינן אלא תעמולה מפא״יית.
כל זה נוגע לידיעות - שהיו צריכות להיות חומר-הגלם לעיצוב השקפת-עולם. המצב לגבי המאמרים הראשיים, המאמרים החתומים, דיברי-הפרשנות וכו׳ גרוע, כמובן, הרבה יותר.
* * *
הנה כי כן, נוצר מצב טאינו מאפשר לך, כקורא ישראלי, לגבש לך תפיסה עצמאית לגבי המתרחש בעולם.
כיצד תוכל לגבש תפיסה כזאת, כשאינך שומע כלל את הצד השני? כשמחסירים את כל הפרטים הסותרים את האינטרס של גוש עולמי אחד? מה גם שדרוש אימון מקצועי מסויים (או חוש-ביקורת מפותח בהרבה מעל לרגיל) כדי להפריד בין העובדה היבשה, הגולמית, ובין הפרשנות התעמולתית הדבוקה בה.
במשך שנים דאב לבנו על כך שאין בכוחנו למלא את החסר. המקום בעתון היה כה צר, עד כי לא יכולנו להקדיש את השטח המינימלי הדרוש לכיסוי רציני של המאורעות העולמיים החשובים ביותר. נאלצנו להסתפק רק בסיקור המאורעות ובתהליכים הנוגעים במישרין לישראל.
עתה, הודות להתגברות זרם המודעות, שבא בעקבות עליית התפוצה, ניתן לנו להגדיל את מספר העמודים. לחידוש המדור בעולם ניתנה עדיפות ראשונה.
אפשר לנסח את מטרות המדור כך:
• לשבץ את הידיעות החולפות בתיאור התהליכים הנותנים להן משמעות, כך שיוברר לא רק מה קרה, אלא גם מדוע וכיצד. לתאר לא רק מה קרה כמרכז הבמה, אלא גם מה אירע אותה שעה מאהירי הקלעים.
• להשקיף על המאורעות בעיניים עצמאיות, ישראליות, ניטראליות.
העולם הזה הוא עתון ניטראליסטי. משמע: הוא מאמין כי על ישראל להימנע מהזדהות עם גוש עולמי כלשהו! שאסור לה להשתייך לגוש המערבי או הקומוניסטי.
להשקפה כזאת אין כל ערך, אם אינה באה לידי גילוי שבועי בעת הערכת הידיעות.
אין בכוונתנו לכפות עליך, הקורא, דיעה כלשהי. אכן - אנו מקווים כי מסירת הידיעות במדור בעולם תהיה כל-כך ניטראלית, עד כי תניח לך לגבש את דעתך העצמאית - ואפילו לפסול את הניטראליזם שבו דוגלים אנחנו.
