הנידון
(המשך מעמוד 7)
(שרק בה יוכרע גורל ישראל בטווח הרחוק) אינה מעניינת אותה כקליפת השום, וממילא אין מה לעשות בה.
נשארת החזית האפריקאית. עליה היתה גאוותה. אם בכלל היו לה הישגים כלשהם, הם היו כאן. אולם גם כאן מתגלים סימניאזהרה חמורים. קוצר-הראייה הרגיל של האשה הזאת דחף אותה למחנה צ׳ומבה, האיש השנוא ביותר בכל היבשת השחורה. תצלומיו של האדון צ׳ומבה בחברת מדריכי צה״ל, המאמנים את צבאו, עלולים לעולל באפריקה את אשר עוללו במוסקבה תצלומי הגברת מאיר בהפגנת היהודים הסובייטים.
מה יישאר אז - זולת גל-החורבות, ועליו השלט ״מדיניות ישראל" ?
* * *
הלצה סובייטית ידועה מספרת על הזבן המיסכן, שאשה טרדנית הוציאה אותו מכיליו. אך פקודה ממשלתית חמורה אסרה על הזבנים בחנויות הממלכתיות לגדף את האזרחים. התפרץ הפקיד, לבסוף: "חברה, את תישארי כאן. אני אלך לכל הרוחות!״
מכיוון שמיניסטר-החוץ הישראלי הוא אשה, הזכאית ליחס ג׳נטלמני אדיב, יתכן שעם ישראל היה צריך להגיד לה: ״הישארי-נא בתפקידך. אני אלך לעזאזל!"
אך תמהני אם לא תהיה זאת אדיבות מוגזמת במקצת. אולי מוטב שמדינת-ישראל תישאר על כנה, ושהאשה הזאת תלך לאן שתלך.