דחו את התוצר המוגמר בבוז. אך כשהופיע הספר, ביוני 1949, כבש במהרה שיא ללא-תקדים עד אז: תוך שנה נמכרו עשר מהדורות בכריכה עבה. זקפתי הצלחה זו לזכות כולנו, כל הלוחמים שחוללו את המעשים המתוארים בספר, והשתמשתי בהכנסה לרכישת העולם הזה, שבו ביקשתי להמשיך במאבק למען הערכים שנוצרו ביחידה.
* * *
פעמים ללא-ספור נשאלתי, בשנים שחלפו מאז: ״איך הגיע שועל-שימשון כמוך לעמדה פרו-ערבית ?״
בשאלה זו טמונה אי-הבנה יסודית.
חודשיים לפני פרוץ המילחמה פירסמתי חוברת שנשאה את הכותרת ״מילחמה או שלום כמרחב השמי. הטפתי בה לדיעות שאני דוגל בהן גם כיום: שהאומה העברית צריכה להשתלב במרחב שבו אנחנו חיים, שהתנועה הלאומית העברית והתנועה הלאומית הערבית הן תאומות המשלימות זו את זו, שהמילחמה בין שני העמים היא טרגדיה היסטורית שעלינו לשים לה קץ, לפני שתשים קץ לנו.
בפרוץ המילחמה התגייסתי והשתדלתי לעבור ליחידה קרבית מייוחדת, כדי להוכיח שגם מי שדוגל בשלום מוכן להגן על עמו - ואולי יותר מאחרים. לחמנו מפני ש״אין ברירה״ - ואז באמת לא היתה ברירה. אך בשיא המילחמה נשבעתי לעצמי שאם אצא ממנה חי, אקדיש כל רגע שנותר לי בחיים כדי למנוע מילחמות נוספות.
אני מקווה שלא הפרתי נדר זה.
כמו רוב חברי, לא לחמתי מתוך שינאה. לחמנו מתוך אהבה. קיוויתי שאהבה זו לחיים ולבני-אנוש, ושינאה זו למילחמה, תשתקף בספר זה. כשנוכחתי לדעת כי אין די בכך, כתבתי כעבור שנה את הצד השני של המטבע, הכולל את החוויות שלא יכולתי לרשמן במהלך המילחמה עצמה, הן מפני שכאבו מדי, הן מפני שלא יכלו אז לעבור את הצנזורה הצבאית הקפדנית, הן מפני שחסתי על רגשות ההורים והיקירים בעורף.
* * *
כאשר אספתי את החומר לספר, בראשית 1949, היה רב הפיתוי