לערכו מחדש, לנפותו, לשכתבו, לגנוז קטעים שנכתבו בלהט הקרב ובהתרגשות של רגע, ״עם רצח בעיניים״. התגברתי על פיתוי זה, כי רציתי למסור מיסמך אותנטי - דבריו של חייל מתוך הקרב, כפי שנרשמו על-ידו בשעת מעשה.
מאותה סיבה עצמה החלטתי שלא להכניס שום שינוי במהדורה זו, הראשונה המופיעה אחרי 25 שנים. רציתי שהדברים יישארו כפי שהיו, לטובה או לרעה. הצעיר של היום יוכל לחוש איך הרגיש צעיר בןגילו אז. חיילי יום-הכיפורים - שראו מצבים נוראים לאין שיעור מכל מה שעבר עלינו - יווכחו אולי לדעת כי יש חוויות המשותפות לכל הלוחמים בכל המילחמות. אם כן, הבה נחזור לשדות פלשת, ולשלהי 1947.
ספטמבר 1975 אורי אבנרי