פרק ראשון
29 בנובמבר, 1947. דקות אחדות לפני חצות לילה.
איש אינו ישן. ארץ-ישראל כולה יושבת ליד מקלטי הרדיו. ומגלי האתר מגיעה לאזניה הידיעה: מליאת העצרת של ארגון האומות המאוחדות החליטה לאשר את הקמתה של מדינה עברית בחלק מארץ-ישראל.
כסערה אדירה פורצת השמחה מלב הישוב. הנוער זורם לרחובות, מתקהל, משתולל. נערכות הפגנות של התלהבות המונית כאשר עוד לא נראו בארץ. המונים מצטופפים, ראש אל ראש, ושרים. בככרות המרכזיים סובבים מעגלי ההורה. צעירים וצעירות שאינם מכירים זה את זה מתחבקים ומתנשקים.
הצהלה גורפת כל התנגדות. מחיצות וסייגים נופלים. בים של דגלים, בשכרון של התלהבות חוגגת ארץ-ישראל הצעירה את הידיעה הגדולה ששמה קץ לאי-הודאות.
*
במשך החדשים האחרונים הדרדרה הארץ לקראת תהום במהירות גוברת והולכת. שום שלטון סדיר לא התקיים. התוהו-ובוהו השתלט על הכל.
ב-29 בספטמבר 1947, בדיוק חדשיים לפני ההחלטה, הכריז ג׳מאל חוסיני בשפה שלא נשתמעה לשתי פנים, כי הערבים ילחמו בנשק להפיכת הארץ למדינה ערבית. באותו יום פוצצו אנשי אצ״ל את משטרת חיפה והרגו עשרה אנגלים. ממשלות סוריה והלבנון החלו לרכז את צבאותיהן הסדירים בקרבת הגבול.