כשרונותיו היו רבגוניים מאד. הוא עזר לנו לעורר סנסציה בשדה האימונים, עת הופענו, מלוכלכים בבוץ מכף רגל ועד קדקוד׳ כשבפינו מארש-הנצחון הגדול של אאידה לורדי. ואפילו המ. פ. שלנו נדהם כשמצא אותנו באחד הימים, בהפסקה קצרה באימונים, מאזינים לנאום הקלאסי של אנטוניוס על קברו של יוליוס קיסר. הנואם היה, כמובן, ה״מסמר״.

ואף על פי כן, אם תבקש מאחד מאתנו פרטים על ״מסמר״ לא תשמע את כל אלה. קרוב לודאי שבן שיחתך יענה לך - ״מסמר? כן, זהו בן-זוגו של מוזמבו״.

חברותם של מסמר ומוזמבו היתה אצלנו לשם דבר, כרעותם של דוד ויהונתן בימי קדם.

מוזמבו הוא תימני כבן 20, נמוך קומה, שקט, צנוע. הוא מחייך תמיד. פניו כפני מצרי או סודאני, ובתרגילי סדר היה נראה כחייל בצבא הקולוניאלי-הצרפתי. מעולם לא היה לו ריב עם מישהו. את שמו האמתי לא ידענו - סימן שהמפקד לא נזף בו מעולם בשורה. אין לו בית, משפחה או מכירים ״בחוץ״. ומסופקני אם ידע קרוא וכתוב.

איש אינו יודע כיצד נוצרה ידידות משונה זו. אך עובדה היא שתמיד ראית אותם יחד - בחדר האוכל, בהפסקת האמונים, בצריף מציעים סיגריות איש לרעהו, מרביצים איש לרעהו מכות היתוליות (אף כי ״מסמר״ היה יכול למחוץ את מוזמבו באצבע קטנה) ועוזרים איש לרעהו באלף דברים קטנים בהם תלוי אושרו של החייל. ואם התחשק לו ל״מסמר״ לספר על הרפתקאותיו עם בחורות חמודות (צ׳יזבאת, בלע״ז), הרי נמצא מוזמבו תמיד בין המאזינים, כשעל פניו הבעה של הערצה.

אילו היו ״מסמר״ ומוזמבו נפגשים לפני המלחמה ברחוב, לא היו מסתכלים איש ברעהו. ואם תיגמר מלחמה זו, יתכן כי שוב לא יכירו זה את זה. אולם כאן הם עוזרים איש לרעהו להתגבר על התלאות והמצוקות הקטנטנות של החייל, תלאות אשר הציבילי ״בחוץ״ אינו חולם עליהן כלל: כיצד להשיג משחת נעלים, או מי ישאיל לי כובע-גרב לשמירת-לילה ?

21