באחד הימים תגמר ידידות זו בן רגע, כשם שהתחילה. יקראו את ,,מסמר״ לחדר המפקד ויודיעו לו שיישלח לקורס מקצועי מיוחד - כסייר או כצלף, ואולי כמם-כף, והוא יחזור לצריף וילחץ את ידי מוזמבו ויגיד לו שלום - וזה יהיה הכל.
לא היה זה רק צבא-עם שהתגבש במחנותינו. היתה זאת תנועת-נוער במלוא מובן המילה, תנועה מהפכנית אמתית. תוך ימים ספורים נולדו בקרבנו צורות-חיים חדשות, סגנון חדש בהתנהגות, בדיבור, ובלבוש. הן נולדו מתוכנו, בלי שנחקה מישהו או משהו, בפשטות אלמנטרית, מתור אופיו של דור.
יתכן כי גם לולא פרצה המלחמה היתה נוצרת תנועת-נוער מעין זו, והיתה מכוונת היסטוריה במעשי יצירה גדולים. כי למעשה לא היתה זאת אלא התבגרותו של דור חדש, הראשון שגדל באוירת החרות של הארץ. עוד לפני המלחמה נראו הסימנים הראשונים להתעוררות - תנועת הפלמ״ח שנתנה לחבריה תוכן חיים הדש, חוגים רעיוניים, כקבוצת ״במאבק״, שחיפשו יסודות רוחניים חדשים - גרעינים שונים ומשונים בכל שטחי החיים. והנה באה המלחמה וגיבשה את אשר לא הספיק להתגבש בימי השלום, התפרצות גדולה של דור חדש השואף למעשה עצמאי.
היה דרוש סמל לתנועה גדולה זו, סימן-היכר שיסמל את אופיה כצבא עממי, הנישא על רוח הסרט, במקום לטשטשה. מדים לא היו לנו. לבשנו בגדים שהבאנו עמנו מן הבית. והנה החלו האלפים לחבוש לפתע כובע אחיד, מבלי לקבל פקודה לכך מאיש - כובע-הגרב.
18 בפברואר, 1948, בי״ס חי״ש.
כובע-טאֵמבל (״מקוואי״ בלע״ז) סימל את התקופה החלוצית.
מי אינו זוכר את אלפי התמונות של קרן-היסוד: בחורה חבושה כובע-טאֵמבל חולבת פרה; בחור חבוש כובע-טאֵמבל נוטע שתיל, ילדים חבושים כובע-טאֵמבל רוקדים הורה...
המלחמה הנוכחית יצרה לה כובע משלה - אותה גרב משונה הלובשת צורה ופושטת צורה.