המם-כף עושה את העבודה השחורה של הפקוד. עליו מוטל התפקיד הנעים למשוך את השמיכות החמות מעל טוראים שאינם מדייקים לקום בשעה 5.45 להתעמלות בוקר; עליו לסדר בשורה יפה את הטוראים הרעבים המקשקשים בכלי האוכל; עליו לכבות את האורות בשעה 10 בערב, בדיוק כשהטוראים החלו להיזכר בכל הבדיחות המפולפלות ששמעו בחדשים האחרונים.
בקיצור, המם-כף הוא המפקד הישיר, הסופג את כל הקללות העסיסיות של הטוראים. ובאותה שעה אין הוא שותף לזוהרם של הקצינים.
הכרנו סוגים שונים של מם-כפים - מם-כפים שאהבנו אותם ושהיינו מוכנים לצעוד אחריהם באש ובמים (או, ליתר דיוק, באַ״ש ובתס״ח) ומם-כפים שהיינו מנצלים כל שעת-כושר כדי ״לחרבן״ אותם.
על הסוג הראשון נמנה גרישה. גרישה זה בחור חמד היה. כמעט שלא היו מעשי קונדס שלא היה מוכן להשתתף בהם עם טוראיו. מספר האשמות נגדו והענשים שנענש לא נפל ממספר האשמות והענשים שנפלו בחלקם של הטובים ביותר בינינו. הוא שתה מן הקוניאק הגנוב שלנו, ועזר לנו בעשרות דברים קטנים אשר אשרנו היה תלוי בהם.
לעומת זאת לא אהבנו כלל את שמעון, בעל השפם השחור המתנוסס לתפארה. הוא היה שומר על ״דיסטאנס״, לא היה מתרועע עם הטוראים, בהפסקות הא״ש היה מתישב במרחק 20 מטר מאתנו כשגבו אלינו, ומעולם לא היה מחייך. רק פעם אחת ראיתי עיוות כל שהוא על קצוות פיו, כשראה את חברנו ״מסמר״ בכותונת לילה לבנה.
היחסים בין המם-כף והטוראים דומים ליחסים שבין עלם ועלמה בזאת שהם נקבעים במבט ראשון. הטוראים נמצאים בצריפם, נשמע ״הקשב !" - והמם-מם מציג את המם-כף החדש. חמשה עשר זוגות עינים ננעצים בו. אם הוא מהסס, אם הוא מגלה אי-בטחון ומנסה