רצות דמויות קטנות אנה ואנה. קהל גדול מתרכז ליד העץ הגדול שבמרכז. לא קבלנו עדיין פקודה לפתוח באש.
תנועה מאחורינו. הפלוגה השניה, שעליה להוות את הגל הראשון של ההסתערות, תופסת את המקום ליד המעקה שלנו. מצב הרוח אצלנו מתרומם ועולה. האש הבלתי יעילה של הערבים וקול הפגזים שלנו מעלים את רוחנו.
הבדיחות הראשונות מתחילות ״לעוף״. יוסקה הג׳ינג׳י מזמין את אריה לפינג׳ן של קהוה בעוד שעה. מישהו מציע לרשום בתור את כל אלה המבקשים ראנדאֶבו עם בת המוכתר. אנחנו מתנהגים כשחקנים לפני משחק כדורגל.
״הטווח ארבע מאות, חמשה כדורים - אש !"
אני מכניס כדור לקנה ויורה. בכפר רצות דמויות בודדות. אני גומר את חמשת הכדורים. החובש השוכב לשמאלי מתחנן שאתן לו את הרובה שלי. גם הוא רוצה לדפוק כדור. אני מרגיש את עצמי קל ועליז.
״הפסק אש !"
הפלוגה השניה מתכוננת להסתערות. רוב האנשים צוהלים. פה ושם פנים חוורים. המפקדים מתלוצצים.
הנה - הם קופצים מעבר למעקה. זונקים. שוכבים. הנה הגיעו לואדי. אנו יורים מעל לגגות הבתים. הם מתקדמים. הנה הגיעו הראשונים לכפר. הערבים עודם יורים מכוון הכפר.
אנו מפסיקים את האש. הבחורים שלנו תופסים את שני האגפים הקיצוניים של הכפר. הם רצים מבית לבית, ממש כשם שלמדו זאת בשעורי הלב״ב במחנה האימונים. איני רואה אם תפסו שבויים אם לאו.
הגיע תורנו לתפוס את מרכז הכפר. אנו מתכוננים להסתערות.
מצב הרוח הגיע לשיאו.
״מחלקה מם׳ 1 - קדימה״.
אני קופץ מעבר למעקה. הכיתה השניה זונקת ושוכבת.
"כיתה 1 - קפוץ !"