המשורין הראשון נעצר לפני השער וצועק את הסיסמה. אני מתמהמה ליד השער, אולם המפקד היושב ליד הנהג צועק לי למהר - ישנם פצועים במכונית.
בשתים עשרה מחליפים אותי. אני חוזר לחדר האוכל. שם יושבת כל הפלוגה שנכנסה הבוקר לדיר-מוחיסין. מצב הרוח ירוד ומדוכא. התקיפו אותם ללא הפוגות במשך כל היום. הערבים היו מצוידים בנשק כבד ופקדו עליהם מפקדים גרמניים או פולניים. הם התקרבו עד כדי 20 מטר ואף תפסו בתים בכפר. אולם בסופו של דבר נהדפו תוך אבדות כבדות.
החזקנו בדיר-מוחיסין עד שהושגה המטרה.
*
פעולת "נחשון״ השיגה את מטרתה. אולם לא היה לצבא העברי מספר אנשים מספיק כדי להחזיק במשלטים לאורך הדרך לירושלים. בלטרון ובבאב-אל-ואד נשארה הדרך ללא הבטחה. היתה זאת הזמנה גלויה לאויב לתפוס קטעים אלה.
ישבנו בחולדה הערבית, מבצר טבעי עצום החולש על הדרך ללטרון. לחמנו כפרעושים, שפכנו על עצמנו פחים של די. די. טי. ויצאנו מפעם לפעם למשלטי ״בועז״ בין חולדה וואדי-סאראר. שם רבצנו יממות רצופות בשמש הלוהטת, כמעט ללא תנועה. התחבאנו בין סלעים, התחפרנו בשדות, בילינו את הזמן בגילוי סודות חיינו. למדנו בימים אלה איש על חיי רעהו יותר מאשר בכל החדשים שחלפו. תמונות של בחורות, מאותן תמונות אשר כל חייל נושא אותן בכיסיו למען יזכירו לו את ה״בית״, נדדו מיד אל יד. תפקידנו היה לחבל בתחבורה הערבית בין לטרון וואדי-סאראר, ולהבטיח אח הדרך לירושלים מדרום.
ברבצנו במשלם זה עברה על פנינו השיירה הגדולה השניה לירושלים. נפנפנו דרישת שלום למלווי המכונות הראשונות, נרדמנו, ובהתעוררנו כעבור כמה שעות עוד עברו מכוניות על פנינו. השיירה עברה בשלום.
לבסוף הועברנו חזרה למחנה ביל״ו. נתבשרנו שתי בשורות-שמחה: הוטל עלינו ללוות את השיירה השלישית ירושלימה, ומיד בחזרנו נסע לחופשה לתל-אביב.
בערב בא למחננו ״התיאטרון הקאמרי״ והציג לנו את ״נערת הפקר״. בתום ההצגה התנדבתי עם חברים אחדים ללוות את השחקנים לרחובות. הם היו זקוקים לליווי, כי הכפר עקיר עוד היה בידי הערבים. לפני שנפרדנו מן השחקנים חלף בי רעיון: החתמתי את כל השחקנים - על קת הרובה שלי.