מעשה. היה לנו מטבח סדיר, עסקנו מעט בספורט שימושי ובאמוני התקפה. לעת ערב הדלקנו מדורה, וערכנו קומזיץ כדת וכדין על בקבוקי קוניאק, קפה שחור ופירות משומרים. על ארבעת הרגמים של הפלוגה - ראובן הובר, פרדי גליקמן, מיקי רוזנבליט ושלום כהן - הוטל התפקיד ״לארגן״ חמרים אלה במטבח הגדודי. הם ביצעו תפקיד זה בכבוד בהתנדבם מדי יום ביומו לשמש תורנים בחדר האוכל.
הצ׳יזבאת רחפו באויר, בולי לימד אותנו שירים חדשים. החברים שנפלו בכל לילה לתוך שוחות עמוקות, שנחפרו בשטח, סיפקו חומר רב להומור. ימים יפים היו.
12 במאי, 1948. בסיס קרבי בהולדת. שי לחייל.
אני שוכב ב״ביבואק״ הזעיר שלי וכותב דברים אלד, ליד ״לוקס״ גנוב בבלוק-כתיבה חדש ונקי - חלק של השי לחייל שקבלתי.
אכן - אמת הדבר. קבלנו את חבילות השי. אמנם, חג הפסח עבר מזמן. אך מוטב במאוחר מאשר בכלל לא.
הודיעו לנו שנצא תוך שעה ל״פטרול אלים״. זהו פטרול שמטרתו ״לחפש צרות״ - לגלות כוח אויב ולהכנס אתו בקרב כדי לעמוד על כוחו.
ישבנו לפני הביבואקים הארורים (אי אפשר לשבת בתוכם מבלי להתבשל) ונקינו את הרובים. המם-כפים יצאו לאוהל-המחסן כדי לקבל תוספת לתחמושת. והנה פשטה השמועה - הגיעו חבילות השי.
שי זה נהפך אצלנו מכבר לבדיחה. שמענו עליו ברדיו. חברים שיצאו לחופשה סיפרו עליו. והנה עבר החג, והשי לא הגיע. הליצנים שלנו סיפרו, שהשי נשאר אצל המ. צ. בתל-אביב ושאר הגבורים הלוחמים את מלחמתם בעורף.
והנה באו המם-כפים ובידם החבילות. אוירה של צפיה מתוחה השתררה אצלנו. ברגע זה איננו חושבים על החפצים הנמצאים בפנים. אנו חושבים על המכתבים שנמצא בחבילות - מכתבים של צעירות חמודות (כל אחד עם חתימה וכתובת). המזמינים אותנו לפגישה בחופשתנו הבאה.