אז עלינו לגמור את הפעולה אשר למענה באנו למקום הזה. ויתכן שלא כל אלה התוקעים כרגע את השי שלהם לתוך תרמיליהם יספיקו להשתמש בו. אולם דרישת שלום קטנה זו מהבית שינתה בכל זאת את האוירה לטובה. אגו יוצאים לפטרול במצב רוח מרומם, ואל תזלזלו בזאת.
בינתיים הוסבר לנו המיבצע לפרטיו. חייליו של קאוקג׳י תפסו את קטע הכביש ליד באב-אל-ואד והצליחו להקים מחסום-בטון ענקי. מטרת הפעולה היא להגיע למקום, למגר את הערבים ולסלק את המחסום. יחידת פלמ״ח מחטיבת ״הראל״ תתקדם מכוון ירושלים ותכבוש את הכפרים דיר-איוב ובית-מחסיר מצפון ומדרום לדרך. בגמר משימה זו נתקדם אנחנו לאורך הכביש עד למחסום, נחפה על אנשי-ההנדסה שהוטל עליהם לסלקו ונעביר את השיירה לירושלים. הפעולה נקראת על שמו של מכבי, מפקד-ההגנה שנפל בדרך ירושלים-תל-אביב.
17 במאי, 1945, בסיס קרבי בחולדה.
כרגיל לפני פעולה בהיקף כה גדול, נפתח המיבצע בשורה של ״מתיחות״ - כלומר, אזעקות שוא. הדבר יצלצל כמגוחך בעיני האזרח בעורף, אולם בחייו של החייל בחזית תופסות הפעולות אשר אינן יוצאות לפועל מקום לא פחות, מאשר הפעולות אשר הוא קורא עליהן בעתון. כך הוזעקנו בחשכת לילה כדי להטריד כפר אויב באש עצומה - רק כדי להיוודע במרחק מאות מטרים אחדות לפני המטרה כי הפעולה בוטלה. רק חזרנו לבסיס, והנה הועלינו שוב על המכוניות ועברנו לבסיס קדמי, כדי לעזור בכיבוש כפר ערבי אחד - ואחרי רבע שעה של מנוחה נודע לנו שהכפר כבר נכבש על ידי חברינו. אחרי פעולה ״מוצלחת״ זו נחנו שעות אחדות. הוזעקנו שוב ונודע לנו שהנה מתחילה הפעולה האמיתית. האם יש פלא בדבר כי הרגשנו רגש של אכזבה כשנודע לנו שגם הפעם אין אנחנו אלא ״רזרבה״, וכי יוצאת לפנינו יחידה אחרת ? אין אנחנו גבורים, ואין אנחנו