הנהג סוגר את אשנב-הברזל שלפניו. עתה נותר רק חרך קטן. אני מתעודד - כשהאשנב היה פתוח הייתי בדיוק בקו האש.
אנו נכנסים אל לב הכפר. כולנו מתכופפים קצת. מבעד לאשנב אני רואה את הבתים והעצים עוברים על פנינו.
״נדמה לי שהכפר עזוב״ - מעיר ישראל גוסק, החובש המחלקתי. ועתה כולנו שמים לב לעובדה המוזרה שלא נתקלנו כלל בהתנגדות.
אין ספק - הכפר עזוב. אגו מתקרבים לקצה השני. פתאום צצות כמה דמויות מזוינות. אני מרים את הרובה.
״מכבי״ - הסיסמה שלנו.
נפגשנו בפלוגה של אריה קוצר, שמתפקידה היה לפרוץ מן הצד השני.
הכפר נמצא בידינו.
מולנו בית מואר. בולי, נחמן ואני קופצים מן המשורין כדי לבדוק את המקום. אנחנו נותנים חיפוי, ונחמן פורץ פנימה. בפנים האבנים חלקות ונחמן כמעט נופל.
בחדר אין איש. מנורת נפט בוערת. סימן הוא שהתושבים והלוחמים ברחו זה עתה, בהתקרבנו, בכוון עינאב. אנו בודקים במהירות את הארונות ומגלים כמה מטענים של תחמושת איטלקית.
אנו חוזרים למשורין. שם כבר מצפה לנו תפקיד חדש. עלינו לחזור לכניסת הכפר ולהבטיח את הכביש מכוון רמלה.
אנחנו מקללים. מזל ביש. נצטרך שוב להתגלגל בעמדת חול ולשבת בתצפית, שעה שחברינו מחפשים ״מזכרות״.
ליד הכניסה לכפר אנו מתקנים את המחסומים, מציבים את המקלע וקובעים עמדת תצפית.
בינתים מאיר השחר. לא נשאר לנו אלא לבדוק את הבתים המעטים בסביבה.
אנחנו פורצים את הדלתות בזו אחר זו. הבתים כאן יפים ונקיים בהרבה מאלה שראינו בחולדה הערבית ובדיר-מוחיסין. כמעט בכל מקום אנחנו מוצאים תחמושת ומטענים.