וראו זה פלא. הליצנים צודקים: מתקבלת פקודה ללבוש את החגור ולהיכון ליציאה מן הכפר.
*
בכביש מסתדר טור המשורינים לנסיגה. אני עולה על מכונית-משא המסיעה את שקי-החפצים האישיים שלנו. המכונה הצבאית פעלה הפעם יפה. חמש שעות אחרי שתפסנו את המקום כבר הגיעו חפצינו האישיים למקום.
הלילה מחשיך. המכוניות זזות. אנו עוברים את המחסומים והעמדות האנטי-טאנקיות שנחפרו הבוקר. אנו נוסעים שוב באטיות ובלי אורות.
אנו מנומנמים כולנו - 36 שעות לא ישנו. מכאן המקרה המבדח שקרה.
השומר ליד שער מחנה הבסיס שלנו הרגיש, ששלש מכוניות שנסעו בסוף השיירה נעצרו במקומן. כעבור שעה וחצי עורר הדבר חשד בעיניו והוא ניגש אל המכוניות. במכונית הראשונה מצא את הנהג ועוזרו ישנים - הם נרדמו ברגע הקט בו נעצרה השיירה ליד השער... ונהגי שתי המכוניות אחריו היו סבורים שכל השיירה נעצרה...