*
כעבור יומיים, המשטרה מותקפת שנית. הפעם מוטל על המחלקה שלנו תפקיד הפריצה.
התכנית היא להתקיף את הבנין משני צדדים אחרי הרעשה של מרגמות כבדות. בה בשעה ששתי המחלקות תתגנבנה אל הגדר, יתקדם טור של משורינים בכביש לעבר הבנין כדי לרתק אליו את האש.
הכיתה של נחמן, בפקודו של מנחם, המ״מ שלנו, מהווה את הגל הראשון. הכיתה של דוד והמטה של אמנון, הסמ״פ, יחד עם האלחוט, הרץ והחובש, מהוים את הגל השני.
אנשי המשטרה עומדים הפעם על המשמר. האורות שסימנו לנו את הבנין שלשום אינם דולקים הפעם.
אחרי ששלוש היחידות הפורצות תפסו את עמדותיהן, החל הגל הראשון זוחל ומתקדם.
האנשים מקללים. האויב פותח באש רובים ומקלעים על שלוש היחידות. הטור המשורין ״חוטף״ את עוצמת האש העיקרית.
הגל הראשון של המחלקה שלגו מתקדם בזחילה. אחרי מאה מטרים של זחילה, רצוצים האנשים. הם מוותרים על בטחון היתר ועוברים להתקדמות בזינוקים. קפוץ - שכב - קפוץ - שכב.
הפיאטיסטים קופצים בראש. החבלנים עם חומר הנפץ, שתפקידם לפרוץ את הגדר, מפגרים במקצת.
האש עצומה. בשדה הפתוח אין שום מחסה. אך משום מה מכוונת אש האויב יותר אל הגל השני מאשר אל הגל הראשון.
הגל הראשון הגיע אל הגדר. המרחק אל המשטרה - שלושים מטר. אולם גדר התיל עוצרת את ההתקדמות. לעזאזל, היכן החבלנים ?
אליהו קייל הציב את הפיאט ומרביץ. ההתפוצצויות הן עצומות.
כל פגז פוגע ישר בבית. מן הבנין נשמעות צעקות של הפצועים.
הטור המשורין נעצר. הנהגים של שתי המכוניות הראשונות נפגעו. המכוניות נעצרו והשיירה אינה יכולה להתקדם.
לגל הראשון אין מכשיר אלחוט. הגל השני רחוק מאד - קרוב