אנחנו ממשיכים במצעד. עתה אנחנו עושים תנועת איגוף גדולה צפונה ומערבה. המצרים עדיין יורים במקום שנתקלנו בהם קודם.
שוב מגיעים אנו אל שטחי החול. שוב נכנס החול לנעלים ולגרבים.
אני מתפלל רק לדבר אחד: שלא נצטרך להסתער בחול זה, המעייף אותך אחרי עשרים צעד.
בשעה שאנחנו הולכים דרומה דרך החול מתחילים התותחים שלנו לרעום. פגז אחרי פגז מתפוצץ במחנה המצרים.
לבנו שמח. זוהי הנקמה ללטרון.
אנחנו ממשיכים להתקדם לקול התותחים. סוף סוף מגיעים אנחנו לנקודת ההיערכות שלנו. אנו נשכבים בהגנה היקפית.
אותה שעה נכנסה לקרב יחידת אצ״ל שמתפקידיה להטריד את האויב ולרתק אותו לכוון ההפוך - מזרחה. הם משמיעים תזמורת שלא שמענו עוד כדוגמתה - מאות רובים, מקלעים, מרגמות ומכונות יריה יורים בכל כוחם. הרעש עצום.
המצרים משיבים אש ויורים ראקיטות אדומות וירוקות.
בינתיים גמר אשר דרומי את ההכנות, והוא עורך את הפלוגה בסדר ההסתערות. המחלקה שלנו באגף הצפוני, שתי כיתות בשורה מפוזרת עם הפנים אל האויב. הכיתה השלישית בהבטחת העורף. ירח ואני במרכז השורה הקדמית.
הפלוגה כולה מתקדמת בחזית רחבה.
על מישור החול מתקדמות שלוש פלוגות, גל אחרי גל, בצעדים איטיים. שורות של דמויות כפופות חבושות כובעי פלדה ורובים מאוזנים, מופנות אל האויב.
אחרי מאה מטרים אנחנו נעצרים. לפי התכנית - על פלוגתו של קוצר לתפוס את האגף השמאלי ועל פלוגתו של יוש לכבוש את האגף הימני לפני שאנחנו, המרכז, נתחיל בהסתערות המכרעת.
אנחנו שוכבים על החול הרך, וקר לנו מאד. משני הצדדים מגיעים אלינו הקולות האופיניים של קרב-מגע. יריות הרובים ומכונות היריה